לונאר דייויס / תחתיי |
בין מקום לזמן
כשהשעות רצות
יש לי יותר מקום
נע בין חשיבות התודעה
לחשיבותה של אהבה
והבדידות שוב נמסה
וזה לעולם לא יפסיק לנזול
ושוב
נע בין חשיבות ההבנה
לחשיבות התודעה
האדישות מטפטפת
והרחוב סופג הכל
אני חייב ללכת
אין גוף
אין כאב
אין קול
אנחה אחת קטנה ודי
ההישרדות מתחילה לכאוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|