שדיברתי רק בלחישה
הייתי צל מן התחושה
לקחתי צעד ועוד די
נשארתי חלשה מדי...

השיר הזה הוא קצת תשובה לאסתר, ולדרור,ולסימונה ונרדה, ולעוד
מי ששאלו אותי למה הרבה זמן לא פרסמתי משהו חדש.
תקופה כזאת, קצת מהורהרת.
של אחרי שעושים משהו שהרבה מאד זמן חולמים עליו.
לחלום, יש קשת רחבה כל כך של צבעים וריחות.
ההגשמה, נפלאה כשלעצמה, יש לה צבע אחד. ומאד מסויים.
אני הולכת ברחובות העיר שלי, בה גדלתי וחייתי מרבית שנות
קיומי,
ומכל מרצפת ניבטים אלי החלומות שלי.
חלומות של ילדה, חלומות של נערה, חלומות של אשה.
והם עוד שם.
לפעמים אני מתגעגעת.
זו דרכו של עולם...

מוקדש באהבה לכל מי שחלם איתי.