תמונה כה יפה משקיפה אליי מחלונך
כשאני בביתי, נושם
את ריח הדלתות והחלונות
את חיי הריקים שבתוכם, שביניהם
מבט כה מושלם מתבונן בי מחלומך
ומהם-שניהם אני בונה לי דמיונות.
יכולה היא להשקיף עלי כל היממה
להתבונן בי הוא יכול בלי סוף
אינם מבינים כיצד יכולה להיות כזו דממה
רואים את כל השברים, שאיש
לא קם לאסוף
ובחיי מלאי-הריקנות חי
אני כבתוך חממה
והם יודעים בדיוק
במי האשמה.
וחיי עוברים בלי תכלית ומטרה
ובלי שירים
כשאני בביתי, נושם את
ריח הקירות והרצפה
לבי עצמו כבר מתבונן בי
ורוצה לצאת
בבית הדמיונות שבניתי,
בארמון-מחול, אין דיירים
רק אני בו מתרוצץ.
תמונה כה יפה משקיפה אליי מחלונך
מבט כה מושלם מתבונן בי מחלומך
ומהם-שניהם אני בונה לי דמיונות.
| 