אני יודע שיש לך זמן לבלות את הערב איתי
ואם נלך למקומות משוגעים, אני חושב שנצא חיים
נקרא שירה ופרוזה ונדבר עליה
וכוסות קפה עם בוץ ייערמו על השולחן הנמוך
ואני אגיד לך שאת זו שיודעת

ובחוץ -
האנשים כל הזמן הולכים
השמיים מקומרים מעליהם, מחבת אפרוח חי על האש
וכל הנוצות החיוורות החצי מתות נדבקות לעיניים
וכל מה שהם חושבים שהם יודעים, והם לא
ואני אסב את מבטי מהחלון ואפנה אלייך
ואני אגיד לך שאת זו שיודעת

ופרינס ישיר את גשם סגול
ואני אחשוב שהוא הומו מוכשר בטירוף
ואיזה שיר ישן מימי העבדות יתנגן על פס שחור
ואני אגיד לך שמתחתיי יש בלטות ומעליי בטון
אבל אצלך הכול פתוח
ואזכיר לך שאת זו שיודעת

ואחד שתיים שלוש את תגידי לי שהכול מתהפך אצלך
כל הזמן
ואולי השמיים עשויים רקמה והאדמה ים
כי אתמול שמעת שיר מצחיק ששר אדם טובע
ומת
והדגים אוכלים אותו
ופרדי קרוגר זה סתם סרט, אבל זה אמיתי
ושיש לך קשיי נשימה, אבל את עוד מעשנת
ומישהי באוטובוס הייתה נורא מעצבנת
ומשהו קורה למעלה, אבל זה נעלם
וכל האפרוחים שנדבקים לעיניים, בסוף אוכלים אותם
ומישהי פרצה בבכי, כי מי ירה ב-ג'יי-אר?
ואתמול העננים פשוט האדימו או שזו מלחמה
ובבר האירי יש מקום לכולם, גם לירושלמים
והשיר שאת שומעת הגן עלייך פעם, אבל הוא מת
ויש לך כוויות קור, ופלטפוס
ואת רוצה לישון

ואני אגיד לך ששכחת שאת יודעת.