אני נוגעת בך, מרגישה אותך, מתנשפת.
רגועה למגע ידיך, מגע הזיכרון. מתפללת.
אני רואה אותך, חולמת אותך, הוזה.
אני נשומה, מלוטפת וגדולה, גדולה מהחיים...

פתאום בועטת בי המציאות ואומרת לי שאתה לא נכון. אתה אינך, אתה
ריק, אתה חסר.
עוד אמשיך לחלום דמותך, אמשיך לאהוב אותך, לא אפסיק ולא לרגע-
לגעת בך. מייללת.
אני מכירה אותך, יותר טוב משיודע אתה את זהותך, אורח קבוע
ששוכב לידי לפני שאני נרדמת.
הכל מוכן לקראתך,כפרפר שיצא זה עתה מן הגולם, הכל נשלם
אז מי אתה?
מתי אדע דמותך... עודני מתייסרת.