ומולי על הספה תלויה התמונה
נערה חיננית ורזה, מעט כהה ולידה פירות כתומים.
הפרי הכתום מפתה ורך, והיא - ענוגה ועדינה.
התמונה עירומה.
כמוני, שותקת ולא אורמת דבר.
הרמונית, יפה לעין. אך לא חושפת את הנערה.
שעות ישבתי בילדותי על הספה, הסתכלתי על פניה, על ידיה, על
משיכות
המיכחול והתפוזים.
ניסיתי לפענח אותה.
אפילו שם ניסיתי למצוא לאותה נערה. כמעט והתיאשתי.
אחרי שהיא קיבלה את כל השמות השיגרתיים, עברתי לזמות של גברים
והמצאתי שמות חדשים.
כלום לא עזר, היא לא קיבלה אופי. היא נשארה חידה.
לא מצאתי לה סיפור שיגידר אותה.

ומולי על הספה יש חור ריק בקיר. הורדתי את התמונה, החידה לא
נתנה לי מנוח.
הלכתי למסגר שיעזור לי לבחור מסגרת חדשה שתשנה את מראה התמונה.
בחרנו
מסגרת דקה ועדינה, מוזהבת, צבעונית, כסופה, עתיקה.
גם כתומה נוסתה, ואפילו אחת מגולפת מעשי ידי אומן.
כל שבוע מסגרת חדשה. כל פעם המראה השתנה, הקיר נראה אחר, אך
הנערה עם
התפוזים לא סיפרה דבר. רק עוד מעטה שריון עליה.  הדבר הראשון
שרואים ולא
מגלה דבר.
ומולי על הספה ערמות של קבלות, זו כבר לא המסגרת הראשונה או
השניה
שמתחלפת. והיא עדין שותקת.
נשארת חידה.