"כשנגעת בי התפוצץ העולם שלי לרסיסים"
כמו מנטרה קבועה היא הייתה חוזרת על המשפט, העולם שלה התפוצץ
אלפי מלחמות עולם היא עוברת עם עצמה, ונגעתי בה. זו הייתה
מלחמת עולם שלישית. כמו מנטרה קבועה היא מנפצת את העולם שלה
לרסיסים, מנפצת ומאשימה אותי.
אני מסתכל בעיניה ורואה את יופי הבריאה, יופייה הבתולי והעדין
עוטף אותה בהילת אהבה.
"אני שם בשבילך"
והיא בשלה - עלומה נחרב עליה. היא חושבת שאני לא אדע, אבל אני
יודע. אני מבין מה היא מרגישה.
אני נוגע בה ורואה בעיניה את העצב, כיצד היא וראה אותו משתקף
בדמותי. כל נגיעה כואבת, אני יודע.
"אני שם בשבילך"
כל ליטוף חד כסכין, והדמעות שאחרי. הדמעות, אותן הדמעות
העוטפות אותה בהילה של כאב.
אני יודע. אני מרגיש שאני מפוצץ את העולם שלך. לא קל למלא חלל
שנפער.
מנטרה קבועה חוזרת על עצמה, כמו שטיפת כלים - כל יום אותו דבר
- מים, סבון, יבוש ובחזרה לארון - גם אצלנו בחיים, זה מתחיל
בשיחה ממשיך לסקס ונגמר בדמעות, ותמיד אותו משפט. אותו משפט
ארור.
ערירי וחלש ישוב אני מולה, אומר דברי אהבה שהיא לעולם לא תבין,
היא לא תאמין שאני יודע
וכך אנו מנהלים דו שיח של חירשים
ועולמינו נשבר לרסיסים.