המים קרים, זרימה נעימה,
לרגע הלב מחסיר פעימה.
הרודפים מאחור סוגרים את הפער
ועוד מעט קט - הכול אימה וצער.
הלב לאוזן לוחש: אולי עדיף יהיה
לחזור למצרים; להיות עם נקלה.
כל ההמון עומד וצופה בינתיים,
איך המים כבר מעבר גובהם של ברכיים.
צועד קדימה אל העבר הלא נודע,
איש קטן וצנוע משבט יהודה.
המים את הצוואר מכסים בדאגה
הים נבקע לשניים ונוצרה חורבה
דורות חלפו - הסיפור נהיה כה עתיק
אך ההסטוריה חוזרת כמו תעתיק
על שממון הירח אומר "נחשון" ברגישות:
"צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.