הזוכרת את, יקירתי,
פגישתנו הראשונה?
ערב רב של אנשים מסביבנו -
וכאילו, רק שנינו שם.

והמבט, אשר מושט,
אינו רואה דבר.
הצבעים דהו,
וריחות כבר לא נריח.

והמבט, אשר הושט,
חוזר.
עינייך עיניי,
עיניי עינייך.

ושוב, פגישתנו הראשונה.
ערב רב של אנשים מסביבנו -
וכאילו,
רק שנינו שם.

הזוכרת את, יקירתי,
את שיחות הנפש?
התווכחנו בלהט גדול,
את חכמי חלם לא היה מביך אף קצת.

מילה שלי, משפט שלך.
משפט שלך,
מילה שלי -
אך, אילו שיחות!

ו"שלום" לא היה רצוי,
לא בין שנינו.
רק כך, עוד שיחה ועוד שיחה,
רק עוד קצת...
רק עוד...

הזוכרת את, יקירתי,
את השלום האחרון.
השיחה שהפרידה בינינו,
לנצח.

איך הגנתי על שלי,
ואת -
על שלך הגנת,
בחירוף הנפש.

שלום אחרון, יקירתי,
הזוכרת את?
שלום אחרון...
אנא - רק עוד קצת!