גוזל צהוב גוסס על חזי
נוצותיו פרוסות, מדגדגות
במקומות מוצנעים.
נשימתו החמה נוגעת לליבי
אני שוכבת על גבי,

מפחדת לזוז ולהעיר יקירי
חשה פגועה ומגוננת
חשה מוגנת בידי יצור מזערי.

שומעת את הציוץ הקלוש
בוקע ממקורו,
ואיני משמיעה קול, מרותקת
נמסה מחום היצור שעל חזי

בעוד השעון הישן מתקתק לו,
הקולות מגיעים לאוזני הגוזל
מרגישה לפתע את פתיחת עפעפיו
לכדי צמרמורת עדינה.

אז שוב הוא סוגר עיניו
ממשיך לשקוע בדמדומים
מדמה אני שהוא הולך לו
על אדמות ענקים עף מצייץ,
שר, שוקע אל תוכי מאושר.