רציתי אותך לא
ככה
וייחלתי ש
זה
כבר יג-
מר
האשמתי את עצמי
ברוע שלך
לאחר,
שנאתי מגע שפתיך ובכל זאת
התרתי לך לאסוף אותי
לישון איתך
(לא יאמן איך אנשים יכולים להיות
כה רחוקים
באותה מיטה)
אני הייתי
זאת שהעיפה אותך
בכל הפעמים
תחת כל טיעון הגיוני שהועלה
כשפתאום
נחתה עלי משמיים
תובנה
(אך קמלתי בעצמי כשהגיעה
השעה 05:00 בבוקר
ולא התקשרת
שיכור)
אני יודעת שלא הרגשת
כלום
ממה שאמרת
אתה כל כך מתאמץ
למרות שגם אתה יודע
שלעולם לא נהיה
אפשריים
אני כבר
לא פה
אתה מונה לפניי בתום ערב
מאוד שיכור יותר מדי
סיבות
ללמה אינך צריך להישאר פה
איתי,
ומוחק הכל בין רגע
בקו אלכסוני על כולן תוך
אמירת המשפט "אני מתגעגע"
(לציצים שלי)
אפילו כשהתחננתי לפניך
ובכיתי
לא חדלת מלנסות להיכנס לי
לתחתונים.
אני מקופלת לידך
בתוך עצמי
מודעת,
שדודה רק למשפט
האחרון.
20/3/07 |