צביקה בינסקי / עצבות |
אחר הרגש אני תר,
וכאילו נמחקו כל נושאי מחשבתי
דבר כבר לא נותר.
היו לי ימים של זוהר רקיע
של שמש צוחקת עד כאב,
כאילו שחוק ילדים מכל עבר הבקיע
בניגון המשקיט הלמותו של הלב.
ולפתע, נדם קולו של השקט
נעלם לו הצחוק הנעים,
עלטה כבדה, כפור ורטט
מקדמים את ימי הבאים.
ומרים את הראש, מביט אל האופק הרחוק
מצפה כי שמים יהיו בהירים
וכי פרחים יפרחו ועצים ילבשו ירוק
משתוקק לקול ציוץ צפורים
וכל שנותר זה לחכות בתקווה!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|