ויום אחד תפציע שמש.

קרניים ארוכות וזהובות תשלח
מבעד עננים קודרים ושחורים
ואט אט עולה האור ממזרח
אל עבר ימים נהורים.

כי לא לשחור לנצח הכח
ולא לנצח קדרות וקור
לא לעד נלך שכוח
עוד נזקוף קומתנו - זכור

עוד נשיב בלעג מבטנו
אל ימים אפלים שחלפו ואינם
ונגיע אל חוף מבטחנו
אל חול הזהב הזך והחם.

כי קרן התקווה הזוהרת
תחדור מבעד כסות האפלה הזרה
ותפעם בנו כאש בוערת
עד תאיר הדרך במעלה ההר חזרה

עוד נשב בפסגת ההר הנישא
ונביט מטה בשחוק
כי התקווה היא הדבר הנפלא
שתלותנו בה - תביאנו רחוק.

ויום אחד תפציע השמש...