מה אמרת דוקטור? אוטיסט אתה אומר? ולא יכולתם לראות לפני
הלידה? אוי ואבוי לנו, אוי ואבוי. אין בעיה, בעלי, אל תדאג,
אנחנו נתאמץ, נתגבר, נשרוד, אני מבטיחה. קודם כל ניקח אותו
לקלינאית תקשורת, שתלמד אותו בדיוק איך צריך לדבר ומה טוב ומה
רע, מסכן שלי. מה אמרת? מתקשר מצוין עם בעלי חיים? אוי לי,
מסכן שלי, הוא בטח כל כך בודד שם בתוכו. אחר כך ניקח אותו
למאבחנת שתראה לו ציורים ושאלות ותלמד אותו לחשוב ולחשב. בעצם
עזוב, רק לחשב, זה אותו הדבר בכל מקרה. ונביא מטפלת קבועה
בבית, כדי שתמיד תוכל להשגיח עליו שלא ייצא מהבית שהשכנים יראו
אותו כשאנחנו אצל קרן והילדים או סתם בנופש.

מה? הוא לא אוהב שוקולד? אוי ואבוי, יקירי, יש למתוק שלנו בעיה
בבלוטות הטעם, מחר על הבוקר לרופא, אל תדאג, יתקנו אותו צ'יק
צ'ק, מבטיחה. תראה איזה מאמי, הוא רוקד מול הטלוויזיה. צלם
אותו, שנראה לחמותך איך הנכד האמיץ שלה מתפתח. אתמול ראיתי
תכנית מהממת, עם שופטים שמראים לך איך לרקוד, לך תדע, אולי יום
אחד הוא יופיע שם. מחר ארשום אותו לחוג ריקוד, כן, נהדר!
יקירי, חייבים להאיץ את החינוך הביתי, חס וחלילה הוא לא יוכל
להיות בבית ספר נורמאלי! מה סימה ושמעון יגידו כשהבן שלהם יגיד
להם שהילד שלנו בכלל לא בבית ספר? חייבים להתאמץ, תגיד למורה
הפרטית שאנחנו מעוניינים להוסיף עוד שעתיים שבועיות לכל מקצוע
משבוע הבא, אין זמן לבזבז יקירי.
אתה לא תאמין מה קרה היום, אהובי, המתוק שלנו קרא לי בשם שלי
כמעט, הוא לחש בשקט בחדר השני אבל אני שמעתי אותו, אני אומרת
לך, צלצל לטלי ספר לה איזה ילד חכם ואמיץ יש לנו.
מה אמרת? הוא בוכה בזמן השיעורים הפרטיים? נו בטח, עם מורה כזו
מתירנית, למה ציפית? אני אבקש מהפסיכיאטר שלו שימליץ על מורה
קשוחה, היא כבר תלמד אותו כראוי, אתה תראה.

אל תהיה עצוב יקירי, קשה להיות אנחנו, אבל תראה איך כולם גאים
בנו ובעבודה קוראים לי אימא השנה. קשה ועוד יהיה קשה, אבל אל
תדאג, אם נאהב את הילד מספיק ונרצה מספיק, הוא עוד יום אחד
יהיה מאושר, אני מבטיחה לך אהובי, מאושר...
ונורמלי.


לקבלת הנורמלי,
כולם להשתחוות
(בלי יוצא מן הכלל).