גבולות מרוחקים, ביני ובינך,
קצת גבוליים, קצת רחוקים,
בשבילי, בשבילך,
ובין כל השתיקות,
בין כל הנגיעות,
לא נותר מקום,
להשלים את החסר.

גבולות מרוחקים, וקו אחד שחותך,
קצת כואב, קצת אוהב,
בליבי, בליבך,
ושברי מילים אחרונות,
ליטופי ידיים רכות,
לא היה רמז לבאות,
לדמיין אותך ולא לראות.

תמשכי אותי למעלה,
קחי אותי אלייך,
מכל העצבות הזאת,
שסחבתי כל הימים,
למטה רחוק, לתהום הגעגועים,
תמשכי אותי שוב אלייך,
הגעתי כבר לקצה הלבד,
תבואי קרוב, רק לעוד חלום אחד.

גבולות מרוחקים, בסיפור שלא נגמר,
קצת מתוק, קצת מר,
בלשוני, בלשונך,
ואת מחבקת בובת צעצוע,
משחקת לה בגעגוע,
ואני בא, ולא מגיע, מתנתק,
רק מחכה שהזיכרון הזה ימחק.

גבולות מרוחקים, ואינסוף משמעויות,
קצת נכונות, קצת משקרות,
במילותיי, במילותייך,
ואת לועסת סוכריית טופי,
משחקת לה באופי,
ואני שומע, ולא מקשיב, מדמם,
רק מקווה שהכאב הזה יעלם.

תמשכי אותי למעלה,
קחי אותי אלייך,
מכל העצבות הזאת,
שסחבתי כל הימים,
למטה רחוק, לתהום הגעגועים,
תמשכי אותי שוב אלייך,
הגעתי כבר לקצה הלבד,
תבואי קרוב, רק לעוד חלום אחד.

גבולות מרוחקים, עם כל השנים,
שאת חיכית בסבלנות תמיד למעלית,
אני עליתי לבד את כל המדרגות,
רצית לראות הכל, להכיר את השכנים,
ואת הגעת בשקט למעלה,
רק אני נתקעתי לי תמיד,
בלי רגש, בלי עתיד.

גבולות מרוחקים, אולי יותר מדי,
ואני מחכה לך פה למטה,
מתחת לבניין חייך,
רוצה שתמשכי אותי שוב אלייך,
כי הגעתי כבר לקצה הלבד,
תבואי קרוב, רק לעוד חלום אחד.