הרוח שוטף את הדמעות,
מחויכת, מצטנפת במעילך.
צובע בציפייה את שפתי,
מרעיד בנשימה את חושיי.

יושבת בטרקלין מעכירה את נשמתי,
מפריחה בועות סבון,
ניסיון לנקות אווירתי.

מרגישה אותך נצמד מאחורי,
הגשם מערסל אותנו יחד
לעוד דקה או שתיים.
אם לא בגללך, לא הייתי חושבת פעמיים.

עומדת במפתן ארמוני,
טביעות אצבע על הזכוכית,
מאפירים את ביתי.

פיסת גן עדן רק לנו,
הספרות מנגנות לי מוזיקה צורמת
יודעת שזהו זמן שאול,
עוד מעט הזמן ללכת,

הפיה אותי לדלעת הופכת.