הרוח שוטף את הדמעות,
מחויכת, מצטנפת במעילך.
צובע בציפייה את שפתי,
מרעיד בנשימה את חושיי.
יושבת בטרקלין מעכירה את נשמתי,
מפריחה בועות סבון,
ניסיון לנקות אווירתי.
מרגישה אותך נצמד מאחורי,
הגשם מערסל אותנו יחד
לעוד דקה או שתיים.
אם לא בגללך, לא הייתי חושבת פעמיים.
עומדת במפתן ארמוני,
טביעות אצבע על הזכוכית,
מאפירים את ביתי.
פיסת גן עדן רק לנו,
הספרות מנגנות לי מוזיקה צורמת
יודעת שזהו זמן שאול,
עוד מעט הזמן ללכת,
הפיה אותי לדלעת הופכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.