"איזה טעם, איזה ריח!", הוא התענג על הלגימה הראשונה.
האמת הייתה שלא הטעם ולא הריח היו מיוחדים. איכות המשקה אפילו
הייתה ירודה למדי.
"הייתי צריך את זה.", הוא העיר על הלגימה השנייה.
האמת הייתה שהוא לא ממש היה זקוק לכוס בירה. היום היה שגרתי
ובאותה מידה ברגעים האלה הוא היה יכול להיות בכל מקום אחר.
מילא לא היה לו מה שהוא צריך.
"אני ממש יודע לשתות.", הוא הסיק לאור עובדה כי הנוזל נגמר
אחרי הלגימה השלישית.
האמת הייתה שראשו כבר הסתובב והיה לו מזל שבשעה הזו אף אחד לא
יבקש ממנו להפגין את כישוריו המקצועיים. זה היה פוגע במוניטין
שצבר במשך שנים.
"הבר ברמה, הבנות ברמה.", הוא בחן את האישה המושכת שהתיישבה
לידו.
האמת הייתה שזה היה פאב בו מתאסף מגוון טיפוסים מפוקפקים. היא
הייתה מבוגרת ממנו, בהערכה גסה, כעשר שנים והוא לא היה הראשון
שהתיישבה לידו. גם לא העשירי. התקווה למצוא את האחד דעכה בה
בעקביות.
"אני יכול להציע לה לשתות משהו.", הוא היה מלא בביטחון עצמי.
האמת הייתה שמרוב ההתרגשות פיו נע בתנועה דגית דוחה. היא
הסתכלה עליו בזלזול וגועל והסתלקה משם.
"ערב מוצלח.", הוא היה מרוצה מהבילוי במקום.
האמת הייתה שלאחר חמש דקות הוא גרר את עצמו הביתה, חימם את
ארוחת הערב בתנור מיקרוגל ונכנס למיטה הקרה.