מפה נראה תמים, מחזיק אותך - כל כך נעים.
מסתכל אליך ונדהם - מראה מושלם.

רוצה רק אותך, רק אותך.

לרגע עוצם עיניים... נקרע לשניים.
אני כבר לא תמים, כבר לא שלם עם עצמי,
מגלם דמות רשע בסרט של "השני".

ואם פעם לא אז עכשיו אני כן,
חושב על שניכם לא כפרד.
זה דוקר וזה שובר, וזה גורם לי להבין
שאין טעם לשחק חיל אל מול צריח.

והשם שלו... מטעה, נדמה שכמעט שווים
אבל המציאות רחוקה כ"כ, רק עכשיו אני מבין.

אפילו כשאני אצלך אני מרגיש אצלו
איכשהו הכל אליו מתקשר.

איך אפשר להגיד שהכל בסדר, כשהכל בעצם לא?
כמה זמן יכול אדם לאטום עצמו למציאות?
הוא היה פה לפני ויהיה פה אחרי... אני יודע, אני מבין.