נולדתי אל העולם הזה בבית חולים שורץ חיידקים.
אירוני, בית חולים אמור להיות מקום די סטרילי,
אבל בכל זאת מדובר בבית חולים - מקום שמאכסן בתוכו הרבה...
חולים!
חולים עם חיידקים, המון חיידקים ואני... נולדתי בתוך המבנה הזה
הקרוי "בית חולים".
הרופא שלף אותי מתוך אימי, היא פישקה רגליים וצרחה, היה אדום
אבל זה התבצע בהצלחה.
הוא שלף אותי צ'יק צ'ק והפליק לי בישבן, בכיתי.
הוא ניקה אותי מכל הדם ומי השפיר ועטף במגבת, אהבתי אותו...
אהבתי את הרופא, אהבתי את הסטריליות שבו, כפפות לבנות, כיסוי
ראש וכיסוי פה, ככה צריך להתלבש, אם לא הייתי תינוק הייתי
מחמיא.

חבל הטבור נחתך ואימי המוזנחת והעייפה אחזה בי, היא הזיעה,
היו לה שקיות שחורות מתחת לעיניים אבל היא היתה מרוצה,
לידה עמדה האחות הלבנה כמלאך וסטרילית כרופא וליד האחות אבי
המחייך.
אבל בכל זאת... רציתי להיות בקרבת הרופא הנקי והסטרילי,
איתו אני מרגיש בטוח, איתו אני מרגיש נקי מחיידקים ויש לו
אחיזה נעימה.
דרך המחאה היחידה שלי היתה בכי אבל זה עתה נולדתי ולהיוולד זה
עסק די מתיש,
עיניי נעצמו לאט לאט ואז נרדמתי.