מסתכל מסביבי עד גבולות הרקיע
ושואל עצמי: "בשביל מה כל זה מופיע?"
כמו סרט אם הרבה אנשים ותפאורה
ואיפה הבמאי שליד המצלמה?

האם כל זה בתוכי?
או שנפלתי על דעתי?
השאלה רודפת אותי כל הזמן
מחפש תשובה כמו צמא את הדרך אל המעיין

עבר, הווה ועתיד מערבבים בתחושתי
אמת ושקר כבר לא בשליטתי
מטיל ספק בדבר הכי פשוט
אלוהים! איפה המציאות?

כל דבר שקורה יש לו תכלית
ואני כמו עיוור מהלך באפלה המלאכותית
בדידות היא חברתי החדשה
מרגיש כי צריך ללמוד ללכת מהתחלה