מכיוון שאני זוכר את עצמי בעברי הלא רחוק מנהל דרך חיים של דתי
או יותר נכון בית דתי, היום אני טיפה פחות. אז זכורים לי כל
מיני הגיגים מבית אימי שבדרך כלל הייתה מספרת לי אותם בדרך
תנכית
אך אני אם ראשי "הקונדסי" שיניתי מילים ויצרתי סגנון שונה
לגמריי


כולם יודעים על צמד התנאים רבי עקיבא ורבי טרפון
אז מרוב שהיו מתפלמסים ביניהם כל היום
על דברי תורה כמובן ...אז רבו סיפוריהם

והנה הסיפור על פי המצאתי

מעשה שהיה כך היה
מעשה ברבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מתפללים ערבית
ויעמדו בשדה ותרד החמה
עוד הם מתפללים
ותרד זונה מההר
הציעה מרכולתה...
.שאלו למחירה..
אמרה תרי זוזי לאיש
ויסמן רבי עקיבא לרבי טרפון
ויסמן לה גם הוא האחרון
ותלך אחריהם
ויגיעו אל אבן הגואל
ויאמר לה רבי עקיבא
מה לך כי באת להכשילנו
ותאמר אליו
שלוח נשלחתי על ידי
הארמים
כי לנסותך חפצו
וישלח רבי עקיבא את אגרופו
ויגע בפרצופה
ויקפוץ רבי טרפון אף הוא
ויחנקה
עד כי לא יכלה לו
ויבעטו בה כל הלילה
ויהיי בבוקר
והנה עלתה החמה
ויאיץ רבי טרפון בעקיבא רבו
ויאמר לו מורי ורבי עלה השחר
ותפילת שחרית מה תהיה עלייה
וינתר רבי עקיבא מהמיטה
וישטוף פניו
ויצחצח שיניו בקני הפרימחון
עוד הם מתפללים
ויראו כי ארמים יורדים מן ההר
וירמוז רבי טרפון לרבי עקיבא
ויאמר אליו
לא לחינם באו אלה
כי אם לחפש אחר בת עמם
ויחשוב רבי עקיבא ויאמר אליו
הוצא נא את השש-בש
ונראה מה יעלה בגורלנו
אם אנצחך - תקווה לנו
ואם תנצחני - סופנו כסופה
וישחקו .. וינצח רבי עקיבא
וישלח ידו אל החנית
וישברה לחצי
ויתן האחד בידו והשני ביד
טרפון
וילכו אליהם
ויערפו כל ראש ארמי אשר נקרה בדרכם
בימים ההם אין מלך בארם
תנא היישר בעניו יעשה
ויקראו למקום
ארי-זונה
הלא הוא אריזונה עד עצם היום הזה