כתבתי את זה בלובי של מלון בתורכיה.
את הלחן תקעתי אחר כך בבית, כמעט בנשימה אחת.
(בגלל שאני שוכח שירים, ואחר כך לא מצליח לנגן, התחלתי לתעד
אותם
וגם לצרף לפה, בתקווה לא להתייאש גם את הישנים יותר.)
(8.7.2007)
(נסיך ה "עוד מעט" כי שוב לא יכול גם היום)
השמיים התנפלו עליי
כבר חודשיים שזה ככה
אין לי מילים להסביר את הרגע
אולי זה הגיל שמחריב את הקטע
תאוצה של זמן
ככל שהוא עובר
תוצאה של ברם
ואולי ואולם.
הידיים כבר כבדות עליי
זה יומיים מהפחד
אין לי שירים לצלם מה תחושה
אין לי נייר לנגב עליו הרגשה
תאורה של מקום
חשוך ככל שיהיה
תרועה של אולי
אם כדאי, בכלל מתי?
רגע של נצח, עוד מעט קצת
התרגלתי לעניין של כמעט כל הזמן
ככה אני מפגיש את אתמול עם היום
ודוחה את מחר למחר רק כי זה נכון. |
