|
ולבסוף קולם של תותחים נדם
ואין רעש מטוסים חולפים
תחת צל אילן חייל נרדם
חבריו לצידו עייפים.
וכאילו לא קרה מעולם הדבר
כאילו לא היו רעמי הטילים
לא נקרע, לא נשרף - דבר לא נשבר
ההיה זה חזיון תעתועים?
והשקט צורם את האוזן הרגישה
שחוותה צופרים זועקים
העין שראתה בנפול חברים
ופצועים מכאב צועקים.
לא היה זה דמיון פרוע אף במעט
שבדינו ברגע זדון
מציאות שלפתה בנו ואחזתנו כבצבת
ולא שחררה סתם כך מרצון.
ועל אף השקט ועל אף הדממה
חזרה לשגרת היום יום
בל נשכח את מי שנטמן בחיק אמא אדמה
ובזכותו הגענו עד הלום.
בראש זקוף נביט נכוחה
אל עתיד נסתר - ורוד לא שחור
כי בשחור כבר היינו - בביצה הדלוחה
וחפצנו רק - בשקט, אור ודרור. |
|
|
בהתחלה זה נשמע
מפתה,
אמרו לי זה
"יעשה לי טוב",
תרגישי מיוחדת.
הם צדקו הרגשתי
מדהים ואז
התמכרתי, לא
עובר יום שאני
לא עושה את זה
למה אני מכניסה
את עצמי למצב
הזה?
אני לא יכולה
להפסיק!
מישהי שמחכה
לאישור של
היצירה השלישית
שלה בבמה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.