|
ולבסוף קולם של תותחים נדם
ואין רעש מטוסים חולפים
תחת צל אילן חייל נרדם
חבריו לצידו עייפים.
וכאילו לא קרה מעולם הדבר
כאילו לא היו רעמי הטילים
לא נקרע, לא נשרף - דבר לא נשבר
ההיה זה חזיון תעתועים?
והשקט צורם את האוזן הרגישה
שחוותה צופרים זועקים
העין שראתה בנפול חברים
ופצועים מכאב צועקים.
לא היה זה דמיון פרוע אף במעט
שבדינו ברגע זדון
מציאות שלפתה בנו ואחזתנו כבצבת
ולא שחררה סתם כך מרצון.
ועל אף השקט ועל אף הדממה
חזרה לשגרת היום יום
בל נשכח את מי שנטמן בחיק אמא אדמה
ובזכותו הגענו עד הלום.
בראש זקוף נביט נכוחה
אל עתיד נסתר - ורוד לא שחור
כי בשחור כבר היינו - בביצה הדלוחה
וחפצנו רק - בשקט, אור ודרור. |
|
|
"...וממש אין לי
זין שאיזה פריק
תמהוני שיושב
במערה כל היום
ומפנטז על
דיאלוגים עם
אלוהים יבוא
וינסה לשדרג לי
את היהדות!! הוא
בבית שלו אוכל
עם השפוטים שלו,
לך כנס בו!!"
יונתן הקטלן
בשיחה עם
פונטיוס פילאטוס
לפני קצת יותר
מאלפיים שנה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.