מה היא אותה מילה חמה,
המרטיטה את האנושות כולה,
המבעירה אש בשמש החמה,
והמלבה יצרים בדרכנו הסמויה?

אותה מילה חמה הריהי המלחמה.
טבועה היא בשורשינו מיום היוולדנו,
מהטיפה השרוכה המתחילה חיינו כשבר,
ועד סופנו עם תולעת הקבר.

האדם תר בחייו אחר השלווה והשלום,
למען מרגועו האישי והגשמת החלום,
אך הלבה הגועשת מאידך על מנת להשיגו,
נלחמת בעוז ובעזוז כדי לפלס לו את דרכו.

זוהי מלחמת השלום,
מלחמת קיום האדם,
שכן מן האדמה מקורו וגופו בשר ודם,
וטבעו מנעוריו הוא ללחום ולהלום.

הירח - השלום.
השמש - המלחמה.
כשם שהירח מחזיר לנו אורו מן השמש הבוערת החמה,
כך על מנת להשיג שלום נחוצה לה המלחמה.

זהו משל עצוב ומר, רווי תוגה וצער רב,
כי החפץ בשלום - יצא לקרב!
אך אל נא חשש, בני תמותה זעירים,
בכל רגע הנכם נלחמים, זוהי מהות החיים.

מלחמתנו הגדולה מכל אינה אחרת מאשר האהבה,
והיא בעצמה שמש לוהטת וכבירה,
שעל מנת להשיגה נחוצה שמש לא פחות רותחת ולהוטה.

על כן, כשאדם מת לו נאמר, "ינוח בשלום",
כי כל חייו נלחם הוא, לעתים בעצב, לעתים בששון.
השמש היא החיים והירח הוא קור הקבר הקר,
וכל חייו של אדם מלחמה הם, ורק עם בוא המוות - ינוח בשלום.