בלילה שוב היית חי

אני רואה אותך צוחק
ונזכר בנו יושבים בסלון
של הבית שלכם בפתח תקוה
אתה נשכב על הרצפה
ומבקש ממני לדגדג אותך בגב
היינו חברים טובים
אני ואתה

איך זינקת מעל הגדר של גהה
שם היית מאושפז
רצת לבית החולים בילינסון
טיפסת על הגג
עצרת לרגע להסדיר נשימה אחרונה
והשלכת את עצמך למטה

האם באמת רצית למות?

כל החלומות שבהם אתה בא לבקר
דומים האחד לשני
תמיד אתה חוזר איכשהו לחיים
ואנחנו יושבים עם כולם
והכל בסדר
רק נזהרים לא לאפשר לך
להתקרב יותר מדי לחלון

כמו הכל, גם אתה מתקהה עם הזמן
וככל שהשנים עוברות
ההתרגשות שמלווה את חזרתך דועכת
ונהיית מאופקת ומודעת לזמניות שלה
אנחנו פחות מקפידים להגן עליך
מקסימום תקפוץ
אנחנו נמשיך לחיות

הייתי רוצה להרגיש מדי פעם
שאינני יכול לחיות עם מותך

אני זוכר את הפעם האחרונה שנפגשנו
עדיין היית בבית
המתח הלך והכריע אותך
אולי ידעת שנותרו לך בערך חודשיים לחיות
באתי אליך ליומיים
רצית שאשאר עוד
ואני, עם הנטיה הארורה שלי
לברוח ברגע שמשהו נהיה אמיתי
אני רציתי לחזור לחיפה
כדי ללכת למכון כושר
אמרת שעושה לך טוב שאני איתך
ושחדר הכושר לא יברח
אבל אני הלכתי

אני זוכר את עצמי נוסע ברכבת
הרוג מעייפות
מגיע לחיפה, וישר הולך להתאמן
רק כדי ששנים אחרי זה
אוכל להגיד לעצמי
שזה לא היה סתם תירוץ