הסיטואציה הזאת, של להיתקע במעלית, יכולה קצת להלחיץ, אבל מה
שבאמת הפחיד את יעקוש היה הפרטנר שלו לחוויה. איך הוא הציג את
עצמו? משהו כמו במפגשים של קבוצת תמיכה.  "שלום, קוראים לי
יואב ויש לי איידס." בחוץ היה די חמים, אך מעונן חלקית. החורף
באופן אישי כבר הגיע, אבל דימונה מתנהלת על פי שיקולים אחרים.
"כאן לא יורד גשם," אומר השלט, וממשיך "רק אם צריך לנקות איזו
פאשלה".
מבין כל הקריות בארץ, הקריה הנאמנה ביותר לביטחון המדינה היא
הקריה למחקר גרעיני. יעקוש הוא עיתונאי מתחיל, עדיין לא פרץ
לתודעת הקהל, אבל בוועדת העורכים חוזים לו עתיד מזהיר. הוא
עונה להגדרה "פרש בלי ראש," כל מה שיגידו לו הוא יכתוב מלבד
כמובן דברים שאמרו לו לא לכתוב.
יום שלישי ה-28 לחודש דצמבר, יעקוש מגיע לראיון שסידרו לו עם
הסינדרום הסיני או כפי שהוא מוכר במרשם האוכלוסין - דניאל מאו.
מאו (הנכד של) התגייר ועלה לארץ בטרמפים ב-1987. מאו הוא האיש
שיושב שם למטה, בתוך החדר של ההיתוך והתפקיד הציוני שתחת
אחריותו הוא שלא יקרה "הגרוע מכל".
יואב הוא הומו וידוע בכינויו "יא הומו". הוא ידע שצריך לעשות
את הכול כדי שבעת החדירה לא יפצע העור וירד דם. לכן תמיד היה
לוקח פועלים תאילנדים. נכון שאפקט החיכוך לא היה בשיאו, אבל
הוא ניסה לתחמן את אלוהים. "הגרוע מכל" של יואב התרחש כאשר הוא
היה שיכור מעט, ובמקום פועל תאילנדי צר ממדים הוא העביר את
הלילה עם פועל ניגרי.
יום שלישי ה-28, יואב מגיע לבדוק תרופות חדשות שמפתחים במעבדות
הכימיות (שתי קומות מעל הסינדרום הסיני). מסדרון כחול עם
תמונות של "מפעלי טכסטיל" מכל העולם, כמה אנשי עסקים יושבים
בלובי הצמוד. מבעד לחלון הצרפתי הגדול, שפונה דרומה, אפשר
לראות בעיקר חול. יעקוש ויואב נכנסים למעלית, שניהם יצאו
מהפרשה הסודית הזאת אנשים שונים לגמרי. הפרשה הזאת, שבסיסה
בקטע מסריח, תשנה את פני העולם כפי שאנו מכירים אותו ותיתן
תקווה חדשה למין האנושי, בגלישתו לעבר הקידומת 00. לא עוד סימן
לכך ששנות האלפיים יהיו חרבון אחד מתמשך, אלא ניסיון לצמצם את
כמות האפסים בעולם לסכום דו-ספרתי.
הם שניהם ניצבים בפינות המרוחקות ביותר של המעלית, אך מבחינים
ביחד בכך שככל שיורדים יותר עולה הסיווג הביטחוני המורשה
ועולות גם מספר הרעידות הלא רצוניות של המעלית עד לפרקינסון
מכני מושלם, שמסתיים כמו בטבע, בשקט אחד גדול.
מני ולני אחראים על המעבדה הכימית לניסויים באזרחים סוג ב'. הם
מתמחים בעיקר בחידוש שיער על ראשיהם של אסירים קרחים ומדי פעם,
אם יש להם מזל, מבקשים מהם לעקר חסרי-בית הודים. המעבדה מרווחת
מספיק, יש חדר ל"אורחים", יש חדר ניסויים גדול עם הרבה חביות
מסביב וכלוב במרכזו. המעבדה כולה בצבע צהוב, עם כתמים אדומים.
על הקיר במשרדם הקטן של האחים פארבר יש תמונות של ההצלחות
שיצאו מכאן: שחקן כדור-רגל מליגה ג' שהפך לזמרת מצליחה ושוער
עבר של מכבי-חיפה(כנראה השתמשו במינון קצת שונה) שהפך לזונת
כבישים נודעת. לני מסתובב במשרד בחוסר מנוחה בולט, האחריות
שהטילו עליהם בעניין פרויקט האיידס היא אחד הדברים הכי כבדים
שנזרקו לכאן בעשור האחרון, המון סיפוק וגאווה מונחים על כף
המאזניים.
מני יותר רגוע, הוא כרגע שקוע בדמות, שלפי דעתו מבוססת עליו,
ומוצגת כל יום בטלוויזיה בפני מיליוני צופים בכל העולם- ברוק
פורסטר. ברוק בדיוק גילתה היום איזו נוסחה סודית לניקוי בגדים
ומני מחייך, הוא אוהב סימנים טובים. "תתקשר לאבא," אומר מני
ללני, "בוא נספר לו על פריצת דרך בביקוע אטומים."
"זה חדשות ישנות," עונה לו אחיו "מה דעתך על שיגור טיל מאויש
לפלוטו"?
"הולך."
בני פארבר (האבא של התאומים) הוא מרגל אוסטרלי, כולם בדימונה
יודעים את זה, אבל בגלל בעיות האבטלה והכבוד המקצועי, לא נעים
להם להשאיר אותו ללא פרנסה.פעם בחודש הם מספקים לו מידע חסוי
וככה כולם יוצאים מרוצים, האוסטרלים מתים מקנאה מהקדמה
הישראלית ולמשפחת פארבר ההרמונית מגיע צ'ק, 12 פעמים בשנה.
"תגיד, מתי ההומו מגיע"? שואל אח את אחיו. "אני חושב שאם מראים
סכין במערכה הראשונה, ישתמשו בו בשלישית." לני מכיר את ההומור
הזה. כל פעם שמני לא בטוח בעצמו, הוא מביא ציטוט משכנע. ככה
יוצא שהוא נחשב בן-אדם משכיל. לא מקבלים ממנו תשובות אבל לפחות
לומדים משהו וזה חשוב, בעיקר במקום מבודד כמו המעבדה הכימית,
שלא זוכה למשלוחי איי. קיו. תכופים.
כשמני גומר את הציטוט נפסק לפתע החשמל.  "עטלפים רואים
בעזרת..." אומר מני ונופל למשכב, תוך כדי משפט.
הסינדרום-הסיני, שתי קומות מתחת, מתחיל להזיע - הפסקות חשמל זה
לא הקטע שלו. "אם אתם לא רוצים שיהיו כאן שני
סינדרומים-סינים," הוא צועק בטלפון הירוק,  "ואני לא מתכוון
לשכפול גנטי, כדאי שתתקנו את הבעיה ובאופן מיידי." צוותי החרום
המיומנים נכנסים לפעולה (צוות אחד, בטעות, נכנס לפאניקה).
בלובי למעלה מוסיף מנהל-הכספים עוד שתי כפיות סוכר לתה שלו
ומערבב, נציגת נעמ"ת שדנה איתו על תוספת שכר לפקידות וששלטה
במצב עד לפני רגע, מאבדת קצת את קור רוחה ומתחננת בפניו שיעשה
לה טובה אחת קטנה לפני שהעולם נחרב.
במעלית גם כן המצב קצת לא נעים, יעקוש איבד את השליטה על
ההפרשות שיוצאות מגופו, ליחה ונזלת שהצטברו אצלו באזור
א.א.ג.(אף, אוזן, גרון) מוצאות מנוחה על פניו של יואב.  ליואב
מוכרת התחושה הדביקה הזאת מהרבה מפגשים חברתיים קודמים, כך שזה
עוזר לו להירגע.  אולי בגלל זה הוא לא ייחס לזה חשיבות רבה,
מאוחר יותר, כאשר תאומי פארבר תהו לגבי מצבו הבלתי מתקבל על
הדעת.
"מעולם לא היו חייבים רבים כל כך לצעד כה קטן," מלמל בהשתאות
מני, כאשר בדיקת הדם שבידו לא כללה בתוכה שום זכר לאותה מחלה
חשוכת-מרפא. "אולי ביד הזאת אין לו איידס" מציע לני,  "אולי
האיידס לא הצליח לקחת את הסיבוב של הבית-שחי." יואב כבר שמע
דברים מגוחכים בחייו, אבל כאן הוא חזה במשהו חדש. למרות זאת
הוא לא מרשה לעצמו להתעצבן, הסיטואציה היא כרגע חיובית בצורה
בולטת ביותר. "אם אתם כבר רוצים לבדוק משהו, תיקחו דוגמית
מהנזלת של האיש שירד איתי במעלית, בלעתי מזה קצת.(כולם מתבקשים
לעבור לדום ולהצדיע! בנקודה זו ממש באה התפנית הגורלית ביותר
בחיי האדם, מאז שנזרק מגן-עדן. היפ היפ הוריי). אתם מכירים את
ההרגשה הזאת של "איך לא חשבנו על זה קודם"?
לני נכנס לטראנס "נזלת, נזלת, נזלת, הרי זה תרכיז כדוריות
לבנות."
"יואב," מכריז מני "אני חושב שזו תחילתה של ידידות מופלאה."
בחדר ההיתוך העניינים לא שבו לגמרי לתקנם. מאו, שבזמן האחרון
החל לחשוד שמנצלים אותו לרעה, החליט שהוא צריך לעשות מעשה.
"אני אספר לסבא שלי שאתם מזלזלים ביכולתם של הסינים לזכות שוב
בגביע העולם בפינג-פונג, ואני לא מאמין לכל הסיפורים האלה על
פורסט גאמפ או איך שקוראים לו. אני פותח בשביתת רעב."
התקפי הצחוק במשרד ההנהלה למעלה היו קשים ומסביב לשולחן כמעט
נחנקו האנשים מהעוגות.  ג. שיחרר הבטחה לאוויר "רבקה, אם תביאי
לכל אחד מאתנו כוס מים תוך עשר שניות, נחשוב שוב על המשכורות
שלכן."
יעקוש ישב על הכסא ליד הדלת הסגורה. "אף אחד לא נכנס הנה," צעק
לעברו סיני משונה והוא הבין שהתפקשש לו עוד ריאיון. ככה, עם
הדיכאון על הפנים, מצאו אותו לני ומני. לחדר האורחים במעבדה
הוכנס תא-הקפאה ושני התאומים התחילו לחפש במהירות את נקודות
התורפה של יעקוש, לאילו דברים הוא אלרגי.
"כנראה שנחשפת לרדיו-אקטיביות" אומר לני  "מצטערים אבל אסור
לנו לתת לך לצאת מכאן, תכנס לפריזר, אולי זה יעזור. ותקרא לנו
כל פעם שאתה צריך ממחטות-אף."
"תגיד מני," שואל לני, "אתה חושב שצריך אישור למחקר הזה"? מני
קצת מתרגז: "מאחורי כל מנהל מצליח, עומדת מזכירה ומתחת לכל
ביקורת שוכבת מזכירה אחרת."  
"אני מבין מזה, שלא," מסכם לני את עניין הפרוצדורה.
יואב כבר יכול ללכת, אחרי שהכושי עשה את שלו, גם הוא עשה את
שלו.  "ואל תשכח לשלוח לכאן את כל החברים החולים שלך, הטיפול
הזה עלינו."
ה-28 ליוני, יעקוש כבר לא עיתונאי, "אין בזה פרנסה," הבטיחו לו
בכור, "עדיף שתישאר כאן עוד כמה שנים עד שתהיה בריא לגמרי מכל
הרדיו הזה." יעקוש עושה את שלו למען המדע, חצי ליטר נזלת
בשבוע, זה כבר מספיק לרפא את אוכלוסיית העולם, זה מספיק גם
להביא את מני ולני לסטוקהולם.
"אנחנו הולכים לראות אתר התרסקות של מטאוריט." מודיע לני לאביו
"כנראה שיש חיים על השמש."
הקהל הרב שממלא את אולם הקונצרטים הענק עומד כבר שעות ומוחא
כפיים, המנחה חילק להם את ההוראות "משורה 1 עד 35, כולם צועקים
לני. מ35 עד הסוף, מני."
פרס נובל לכימיה, ספרות ושלום, מוענק בפעם הראשונה יחד, לשני
תאומים ישראלים.
שני תאומים ללא השכלה, שקיבלו ג'וב בגלל הקשרים הטובים שהיו
לאמא שלהם במיטה של ראש-עיריית דימונה.
בשידור החי שמועבר ב-CNN לכל העולם, אפשר לראות אותם עולים
לבמה. אחד מהם (השדר באטלנטה לא מזהה מי) מקבל את המדליה והצ'ק
ואומר בעברית "תודה", השני מוחא לעצמו כפיים וצועק "ריד מיי
ליפס, נו מור איידס"!