פגשתי אותו באחת המסיבות, בחור גבוה, שרירי, עיניים כחולות
וקעקוע של נחש על יד שמאל.
דיברנו קצת, צחקנו, הוא החמיא לי על הבגדים, אני אמרתי שאהבתי
את הקעקוע, ככה זה זרם עד האוטו שלו.
הייתי שיכורה והרגשתי שאני לא עומדת בפני הפיתוי, אחרי הכול לא
כל יום אני פוגשת כזה חתיך. התחלנו להתנשק והעניינים התחממו,
נשיקות, נשיכות, ידיים נשלחות, חולצות עולות, מכנסיים
יורדים...
פתאום חזרתי לעצמי והבנתי שכל זה נראה לי קצת מהר מדי, חופשי
מדי, חסר מעצורים. ניסיתי לעצור אותו, אמרתי לו שאני לא רוצה
אבל הוא לא הקשיב.
הוא התחיל להפעיל כוח, נהיה אגרסיבי. בכיתי, צעקתי, בעטתי,
ניסיתי להתנגד, שום דבר לא עזר. ומה אני בכלל צועקת? מי ישמע
אותי כאן בחנייה?
הוא קרע ממני את הכול, פלש לתוכי ועשה את שעשה. זה כאב כל כך,
פיזית, נפשית. ואז הוא גמר, חייך אלי כמו שעשה במועדון ואמר לי
להתלבש.
הרגשתי שהגעתי לגיהינום, שנפגשתי עם השטן הפרטי שלי, לא יכולתי
לסבול את הגועל, התועבה והחילול שעברתי. רציתי להקיא מעצמי,
רציתי פשוט להתאבד.
מי רוצה בכלל לחיות אחרי דבר כזה?
מצאתי חתיכת בקבוק שבור, התיישבתי רחוק מעיני האנשים, התחבאתי
במקום שאוכל להיות רק עם עצמי, אני והמוות. היה לי כל כך רע,
רציתי לצעוק לשמיים - למה זה קרה לי?!
התחלתי לבכות. חתכתי לאט, לאט, חתכים עמוקים, כואבים.
לא רציתי לחיות עם מה שקרה, רציתי למות. הרגשתי את הדם החם שלי
זורם, מקרב אותי לעולם הבא עם כל טיפה. התחלתי לאבד תחושה,
להיות מסוחררת, הרגשתי שאני כבר רואה את האור הבוהק של הסוף,
אני נשאבת אל העולם הבא, זהו, הסבל עוד רגע ייגמר, אף אחד לא
ידע. המוות ייקח אותי עם הסוד שלי לנצח.
ואז, בלי שום אזהרה...

אימא העירה אותי מהחלום, היא שמעה אותי צועקת מתוך שינה.