אתה נולדת במדבר
ואני על זרי דפנה.
הקפתני בשפע ובאור
ובמחסור נותר לי רק להתבונן
דרכך.

אתה
שצמחת מתוך ינקותך הריקנית,
אשר פרצת מן החושך הגדול,
ממני לא חשכת דבר.

מה נפלאת בעיני,
מה מתמיהות דרכיך.
צועד במדבר וכליך ריקים,
אך הלוך צעדת והריהם
מאליהם מתמלאים.
כמעיין אינסופי של שפע אלוהי.
מה קסמו לי דרכיך,
נשגבו מתפיסתי.

בתחינה אלחש בזעקה,
גלה לי
היכן מקורות מעיינותיך?
הכיצד תדלה למעני את השפע
למלא את חלליי?

ובשפעתך עלי מכל טובך
אל תראני כי עיוור אנוכי,
שכן לא אדישות היא לנגד עיניך
ואף כפוי טובה אינני.
הבט וראה -
פוחד אנוכי,
חומל על כליי הדלים
שאת אורך עוד אינם יכולים להכיל.