הכל נגמר שהדלקתי את האור הזמן שהוא כבה בחיים,
ושוב אני חוזר לשמוע עוד סיבוב של שיר עצוב
אין יותר מדי מקומות פתוחים בשעה כזאת בלילה
הולך ברחובות החשוכים בוהה בעננים
אילו ששמחים כבר מזמן סגורים

אני נכנס בפתח די מוכר הכל כמו דה ז'ה וו
זוג עיניים חמימות מחכות מהצד השני
וכל העצב נספג שם
יורד עם הנוזלים השקופים וגם עם אילו שלא

הדמעות כבר עומדות לי בפתחי הצינורות
ורק הברז בגרון סוגר אותם
והשורות שנכתבות באצבעות מדממות... אם לא דמעות
אז שיצא קצת דם לחמם את הדפים בין השורות

הריגוש עבר אבל האהבה שלי לא
והמסלול הוא כמו כרוניקה של עצבות
אותו מנגנון רק בשעות שונות

והעיניים... יום אחד הם ימצאו את אותו הזוג
ששקעו בתוכו עד לא מזמן ולא רק עצבות תהיה שם...