את מה שאת מבקשת,
אני רוצה לך לתת.
ומנסה למצוא בתוכי,
את האמת.
ורואה אותך מתקפלת,
כי לפעמים אני בועט.
אבל אוהב אותך באמת.
מתוך תהומות ליבי אני קורא לך,
פועמת בי התקווה.
וכוח לנצח,
את אותה תחושת פחד ידועה.
ורצון לחבק ולא לברוח,
אני לא הולך ממך.
רק מבקש את סבלנותך,
כשלעתים אני עייף.
אל תוותרי עליי ועלינו,
יחד אנחנו חזקים.
מול עולם שלם של רוע,
מול עולם שלם של שקרים.
מתוך בועה אני צומח,
מרגיש את עצמי נושם.
ומנסה בכל הכוח,
לא להרגיש אשם.
ומה שאת יודעת,
את בוודאי כבר מכירה.
זה אני שעומד מולך,
יקירה.
ולא הולך, לא הולך,
אומר זאת שוב ושוב.
וגם אם יוצא לרגע,
מיד אני אשוב.
15.3.2007 |