משהו בניצוץ שבעיניך מגלה לי
הפעם זה יתפוס
מילות היומיום מקבלות ערך מחודש
של קדושה
עוד אז כשפרענו את החוב הרוחני
בכותל המערבי, יחידי
מגדיר לי את הנשמה
ניר אפוף ניר
חש הו כה חש, אהובי
הייתי בונה עקומת כיול בשבילך
שתתאר את תלות הבליעה
כנגד ריכוזים ידועים
ויודע אני כי הים והירח
הם רק קוליסה ופודיום
הפרחים הפרפרים השירים
הם רקויזיטים לא נחוצים
אם אקלוף את השריון
כל פירור ממנו
אשאר עם תקוות גדולות
זה הכי אמיתי
וזה בלתי הפיך
תמיד חרוץ לאהוב אותך
כמו עכשיו כשאני שומר
על עצמי לא לדבר
שלא תתעורר
ומשחיל עוד חרוז
כמו סיכת יהלום על דש השיר
לכבודך

פעם היינו נותנים מעוף גם לספק
גרורות מלכותיות מכשלונות העבר
נטעו חשדות חדשות בכל הזדמנות
ואם מאחורי כל שיח מסתתרת מניפולציה
ואם מתחת לכל אבן מתנחל מוקש
ואם אהבה היא יציר אשליה שגובהו
כגובה מגדל בבל
הכישרון המולד שלנו לחלץ עצמות
של כל פחד
למצוץ את הגבעול היסודי
אנליזות "מאמיות" עממיות
ועלי כותרת מתעתעים
אוהב אותי
לא אוהב אותי
נעלמים כלא היו
לכדי גזע נחרץ

היום אם אין לי מה לומר
אני לא כותב
וידויים יפניים לא הולכים ברגל
יש לי חוש למצוא את הדרך אליך
גם אם אגיע עם בוץ על הנעליים
אגיע הביתה, אליך
הבאת לי את העץ שעל האדן
לתוך הבית
הבאת בית הביתה
תמיד שמח לקראתי
תמיד חרוץ לאהוב אותי
אתה ציפור דרור צרפתיה
לא מאופיינת בכפייה
ולקחת לך גבר
אני שומע את ויויאן אומרת
אל תוסיפ
סופסופ
סופ בלי פא סופית.