רגעים שאני מפחדת מעצמי.

כשאני קצת מושפעת-אלכוהול והילד מפעם נראה לי כל כך יפה.
כשאני מתגעגעת למשהו שאני יודעת שאני לא אמורה להתגעגע אליו
יותר.
כשאני עדיין אוהבת אותו. וכבר עברו שלושה חודשים (ושלושה
ימים).
כשאני מייחלת לרגע שהוא עוד יבין, ב-15 לחודש כלשהו.
כשאני מדמיינת בחיוך משהו חסר משמעות עם הילד מפעם.
כשאני חולמת חלום אמיתי-אמיתי וצרוב בקווים חדים וברורים,
ורק ההתעוררות מוכיחה שחלמתי.
כשאני מבינה שזה היה רק חלום.
כשאני מסיימת יום, מתכסה בלבד שלי, עייפה עד כאב אבל לא מצליחה
להרדם.
כשאני חושבת מחשבות של לילה.
כשקר לי.
כשלא אכפת לי להכאיב לו.
כשאני מנסה להיזכר, אבל התחושה לא עולה.
כשבא לי בכלל לא לחשוב.
כשבא לי לחשוב.
כשבא לי נורא.
כשכואב לי.
כשאני נלחמת בלהתעורר עם עצמי.
כשהלב והמח הולכים מכות.
כשאני חושבת
עליו
למרות שניסיתי
לא.


18.3.2007