16/02/2007 06:43

אז אמרתי לה שראיתי אותם מתנשקים.
"אהה..." היא הגיבה.
"זה כל מה שיש לך להגיד?!? אהה?!? יא שאאאארמוטה!" חשבתי
לעצמי,
"אז מה עושים?" אמרתי במקום.
"אנ`לא יודעת. מה אתה אומר?".
"אנ`לא יודעת... אני מכיר את האנ`לא יודעת שלך, זה בעצם אומר
שאת יודעת אבל לא רוצה לומר." הדהד בראשי; "אני אובד עצות."
הגבתי בטון מאוכזב.
הרגשתי את הדמעות החונקות עולות אט אט במעלה ארובות העיניים.
הדלקתי סיגריה. עשיתי כאילו נכנס לי עשן לעיניים. זה היה קרוב.
אני לא אבכה מולה! לא אבכה!
"טוב אתה לא מצפה שאני לא אהיה עם אף אחד, נכון?!".
"מצפה?! לא! מקווה עד עמקי נשמתי! רוצה את זה! רוצה אותך!
מקנא! סובל! כואב!" רציתי לומר, אבל לאאאאא..... אני ג-ב-ר,
אני ח-ז-ק, "את צריכה לעשות מה שטוב לך", פלטתי.
"אז על מה בעצם אנחנו מדברים?"
"יש לנו בעיה שצריך לפתור. המצב בו אנו עומדים הוא, שאני רוצה
אותך, אוהב אותך - מאוהב בך. את לא. את רוצה אותי כידיד. לי זה
כואב." כן כן, גם אני לא האמנתי שממש אמרתי את זה.
"אז מה אתה מציע?"
"את מה שאני יכול להציע את לא רוצה לשמוע."
איפרתי. היא שאפה מלוא ריאות.
"אהה..."
איפרה.
"עוד פעם עם ה`אהה...` המזדיין הזה שלה, איך חשבתי פעם שזה
חמוד?! איך אני חושב עדיין שזה כך?" התרוצץ בראשי, בשקט המביך
שבינינו, בין המחשבות הפורנוגרפיות על איך שאני קופץ ומנשק
אותה, אנחנו הולכים אלי לדירה ומזדיינים עד הבוקר.
שקט, שקט מביך. עוד שאיפה ונשיפה, שלי, שלה. מאפר, מאפרת.
"אז על מה אתה חושב?"
"כן... יופי... תשאלי את זה עכשיו... כמו כל פעם שאני בוהה בך
כמו חתול אל מול האוכל... וכמו כל פעם אני אענה לך..." חשבתי,
"מחשבות פורנוגרפיות" אמרתי בעודי מישיר מבט בעיניה.
"אהה...,"
"אאאאאאאאאאאררררררררר!!!!" - "אני אוהב אותה..."
"נראה לי שאנחנו צריכים לקחת צעד אחורה ולהפסיק להתראות, מה
דעתך?"
"זאת חרא של הצעה."
"לא נראה לך? יש לך רעיון אחר?"
"לא, את צודקת, זה הפתרון הנכון... לא משנה את העובדה שזה חרא
של פתרון."
כיביתי את הסיגריה, היא הדליקה את הבאה בשרשרת וכיבתה את
הגמורה.
"אז אנחנו מסכימים שעושים סטופ להכל?" שאלה.
שאיפה של אוויר, "כן... סטופ להכל... זוהי הפיינל-טוק שלנו...
הסטופ-טוק".
גיחוך עצבני.
שקט.
מבט.
זמן חולף.
"אני הולך על זה" אני חושב לעצמי, "אחת אחרונה, ככה לדרך
שיהיה. מה כבר יכול לקרות?! הרי זה הסוף גם ככה." תוהה, "מה זה
ייתן לי? זיכרון, מגע אחרון, טעם שפתיה... לך על זה! הנה
עכשיו!". קמתי מהכסא, נישקתי את לחייה. "ביי" לחשתי לאוזנה.
"ביי."
עצרתי לרגע, לחיי ללחייה, לא נוגע. נעתי לאחור. מבט בעיניה.
מתקרב...
"מה אתה עושה? מה זה ייתן?" לחשה.
"אנ`לא יודע, אני מרגיש צורך. תסבלי בשבילי?... פעם אחרונה?"
עיניה בעיני, עפעוף, אישונים מרקדים. תנועת הנהון מיקרוסקופית.
הצמדתי את שפתי לשלה.
הנשיקה האחרונה.
"לא... זה מהר מידי... לא, זה לאט מידי, תרטיב טיפה... יותר
מידי, תשאב תשאב. מה הלשון שלה עושה אצלי בפה?! טוב, דיי..."
התנגשו המחשבות מצד לצד בראשי. הלב עבד שעות נוספות.
"אני חייב ללכת." אמרתי והפניתי את גבי אליה.
"רגע! חכה שנייה!" הרימה את קולה.
עיני נפקחו לבעתה, "הייתכן? הנשיקה עשתה את זה?!? אין מצב...
זה רק בסרטים..." צידדתי לעצמי.
"אפשר סיגריה לפני שאתה הולך?"
גיחכתי.
שלפתי שתים, "שיהיה לך גם אחת לאחר כך."
"תודה."
המשכתי ללכת. מהר, לפני שלא אוכל יותר להשתלט על הדמעות. עברתי
את העיקול. עשיתי פרצוף של בכי, שאפתי מלוא ריאות ודחפתי את
האוויר בחוזקה תוך כדי התנגדות. רציתי לבכות. לא יצא.
"באמת שמה לזה סטופ." השתעשעתי לעצמי במחשבה, "אולי זה לא היה
כל כך נורא?!"
לילה.
בוקר.
בכי.

נגמר.