|
רצף אותות חשמליים
מעוותים את חוטי מוחי
מעבירים בי יד
תבולה ברקמות
עשרות אבנים
נזרקות לפניי
ואני מוגנת בתחתית
קרטון רטוב
ריחך
נבדלת כעפר אדם
בין חול טובעני לביצה
הזרוע היא קו ההגנה
האחרון
המוכר
שורשיי הבצלים
הנאכלים בסלטך
לעולם לא יספרו
את שראו
במעמקים
האהוב
גל של יבלות
מוות
לאן?
לנצח |
|
|
אנשים, אתם
מגניבים לאללה.
כל אחד פה
מתבוסס במגניבות
שלו ויותר מגניב
מהשני.
זה מעייף להיות
מגניב. מעייף
לאללה.
(נוי-נוי בועטת
במוסכמות הסלוגן
והולכת לישון.) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.