אני זוכר, איך ישבנו במרפסת.
את עם סיגריה, והגיטרה מנגנת.
זה קרה בלילה אחד, עטור כוכבים.
אך משהו פה לא היה נכון, זה לא היה אמיתי.
כי אני לא הייתי איתך.
את הגעת, בתקופה די מבולבלת.
של חיי שבה הופעת לי רק בטוב.
את היית בריחה לא רעה, ובחירה די מעניינת.
את היית תפנית בחיי שרציתי לשנות.
אבל אני לא הייתי איתך.
לא הייתי איתך, תקופה שלמה היא כבר עבר.
היינו ביחד, רק על הנייר.
את היית כל כך יפה, כל כך שונה ומיוחדת.
האם זה משהו בך שדפוק, או שאני פה לא בסדר?
שאני, לא הייתי איתך.
את הרי, מכירה אותי הכי טוב.
ויודעת שיהיה קשה לי לקום ולעזוב.
אבל יש שינויים בחיים והחלטות שצריך לקבל.
ויהיה טוב לשנינו, אם כרגע נתפצל.
כי אני, לא הייתי איתך.
לא הייתי איתך...
אני אתגעגע, לפחות בהתחלה.
ויהיה לי מוזר להתעורר, בכל בוקר לבדי במיטה.
את היית אבן דרך בחיי, אך גם אבן על הלב.
וכעת ברגשות מעורבים, אני אותך עוזב.
לא הייתי איתך... |