New Stage - Go To Main Page

יובל רפפורט
/
ממש הרגע

ממש הרגע ריסקתי לעצמי את הלב.
קרעים-קרעים,
חתכים-חתכים.
והנה אני שוב על המסלול.
רץ בשרירים מתוחים.
מתנשף.
יש לי מטרה.
אני מזנק מעל למשוכות,
בלגימות עמוקות של אוויר קר.
הרוח מכה בחדות.
מפזרת נתזי דם של רומן,
שנראה עכשיו ישן-ישן.
רסיסים-רסיסים.
על המצח.
על הלחיים.
על הריסים.
על השפתיים.
על השיער.
על הצוואר.
ועל הפרח האדום והדוקר
שמחזיקה היד המושטת.
עדיין חי.
עדיין נושם.
עדיין נושך.
הרגל עדיין בועטת.
עדיין שוכח לזכור לסגור.
עדיין זוכר לא לשכוח לפתוח.
מחייך כמו ילד.
חולם כמו קומוניסט.
ממהר להגיע.
ממהר להספיק.
לומר.
זה בשבילך.
קטפתי...
ממלמל מילים משומשות.
חורז משפטים מקומטים וישנים.
מה?
לב?
בטח שיש לי.
את לא רואה?
הוא מרוח לי על כל הפנים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/3/07 1:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יובל רפפורט

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה