יונתן שילר / עמק התקווה |
ליד מקלות של קק"ל שמקווים להיות עצים,
מתחת לבית הנטוש כבר שנים,
בית שמקווה להיות מלא באהבה ואנשים.
בעת שאני הולך שם תמיד,
אני מרגיש שהמעיים נופלים למכנסיים,
שאם לא אחרבן עוד דקה,
תהיה פה פגיעה בסביבה.
ואז הרהרתי לעצמי,
למה תמיד זה קורה?
למה דווקא פה בעמק, פתאום לי זה חורה (או חורא)?
מקלות של קק"ל, בתים נטושים
וצואה שרוצה לצאת כבר שנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|