|
סליחה שבך בגדתי
הייתי מטומטם.
מבלי משים מעדתי
ללא סיבה, כך סתם.
לכדוני המילים
אינן משחררות.
דקרו בי רעלים
מכור, רציתי עוד.
עולז בתוך הכלא
רוקדות הסוהרות.
הופנטתי,לא פלא
הסנפתי עוד שורות.
ידיי על המקלדת
מתקתקות תדיר.
הורגלתי להיות עבד
שפוט, מושג של שיר.
שני רדף ראשון
שלישי רדף שני.
שכחתי אף לישון
בולבל לי האני.
מאוד מתגעגע
לרגעים של אז.
חולם שבך נוגע
יקרת לי מטופז.
כעת אבק הסירי
הכיני כל מיתר.
אל ניגונך הלירי
אני חוזר מחר.
|
|
|
יעל הכוסית
היתה כאן
גם בתאריך
24.12.04.
יעל הכוסית,
שבד"כ כותבת על
אחורי הכסאות
באוטובוס אבל
היום היה קריסמס
וכל החברות שלה
הלכו למסיבה
ובכלל אין
אוטובוסים בשישי
בערב אז היא
מפתחת חיים
וירטואליים
במקביל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.