(אנחנו) נמצאים באותו המקום
נושמים את אותו האוויר
אז איך זה שאתה לא רואה
את מה שאני רואה
איך זה שאתה לא רואה את מה שאני רוצה שתראה

מי שאמר שהעולם עגול
כנראה שידע למה התכוון
כי אנחנו הולכים סחור-סחור
לא מוצאים את עצמנו
אז הולכים לחפש בהודו
ובעצם מתחילים תהליך של סיבוב גלגל
כמו לוליינים
כן, ממש כמו לוליינים
(רק שאצלם הגלגל חוזר אחורה לפעמים)

אנחנו רואים את אותם המראות האיומים
שומעים את אותם הדברים החריפים שנזרקים
עלינו מרגישים את אותם הדברים שנזרקים
כשאנחנו אומרים את אותם הדברים האיומים שאנחנו רואים

אז אנחנו מסתגרים במין בועה משלנו
יוצרים לנו דמות שהיא לא אנחנו
נעטפים במיליון עטיפות
נסגרים במיליון חומות
מפחדים לתת למישהו לחדור, לגעת.
לא בשם - בנשמה.

בעולם שלנו יש הרבה שירים
בייחוד שירים על אהבה, על אהבה ומתחתיה
בגלל האהבה, נגד האהבה ובעדה.
אז למה, אני שואל, יש כ"כ הרבה שנאה
במקום הזה שלנו שבו אנו נמצאים
שבו אנו נושמים את אותו האוויר
שבו אנו חיים ובו גם נמות
כמו הרבה אחרים לפנינו ואחרינו
עד שיבוא איזה מטורף ויחליט
שזהו
שנגמר!