מוקדש להשראה שלי.

כששכבנו זה לצד זו, בלילה חורפי, מהאלו שאני אוהבת במיוחד,
עיניך הכחולות נעצו בי מבט חודר ולחשת לאוזני בשקט "את יודעת
שאת חסרה לי?"
"חסרה לך?!" שאלתי בהרמת גבה, "אני פה לידך!"
"כן..." העברת יד והסטת קצוות שיער סוררת אל מאחורי אוזני "אבל
אני פשוט מדמיין איך אני ארגיש כשאלך. את הרי תיכף תגרשי
אותי."
"אני אף פעם לא מגרשת אותך, אני פשוט דואגת-"
"לי. כן אני יודע" חייכת אליי חיוך שאני כה אוהבת ושפתיך נשקו
קלות למצחי, מגינות עלי מכל רשע בעולם הזה.
השמיים בחוץ התקדרו עוד יותר והגשם התחזק.
"לא יאומן" אמרתי וידיי טיילו על חזך החשוף.
"מה?"
"איך שאתה גורם לי להרגיש כל כך שלווה כל הזמן."
שילבת ידך בידי ואמרת, "אני הולך להגיד משהו ובבקשה אל תגיבי
עליו, טוב?"
"אוקיי" נשכתי את שפתיי בסקרנות.
"אני אומר את זה בשיא הרצינות", לקחת את ידי וקירבת אל לבך,
"את מושלמת, לא הייתה ולא תהיה מישהי כמוך, אני מאוהב ואוהב
אותך עד מעל הראש. אין לך מושג כמה שאני אוהב לחבק אותך, לנשק
אותך, לנשוך את שפתייך ולהנמס ממבטך..."
הסמקתי, בחיוך נבוך הישרתי מבט אל תוך נפשך.
"מאז שהכרתי אותך, העולם מחייך אלי הרבה יותר. אני כל כך
מאושרת שהיה בינינו כזה קליק..."
"קליק זה understatement" אימצת אותי חזק אל חיבוק, "מה שהיה
בינינו זה משהו קסום שאני בטוח שהרבה היו מייחלים לו"
"תאמין לי, זוג קיטשי כמונו לא תמצא בשום מקום" צחקתי ובתמורה
הדפת אותי למיטה, מנשק אותי בלהט ומחיה את גופי בתשוקה.
"את יודעת שאת היחידה שגרמת לי להיות ככה, לא הייתי כזה
לפניך".
"אני לא עשיתי שום דבר" נישקתי אותך בלי לגעת לך בשפתיים, "הכל
היה בתוכך.".
הגשם דפק חזק על החלון, כאילו גם הוא רוצה קצת מהחום שנוצר על
ידינו בחדר.
קבוצת הכוכבים שמכונה הקאסיופאה נצנצה חזק מבעד לעננים, החזירה
אותי אחורה אל אחת מהפגישות הראשונות שלנו...

--------------------------------------------------------------------------

"את רואה את זה? את קבוצת הכוכבים שנראית כמו W? זו
ה'קאסיופאה'",
לחשת לי באוזן וחיבקת אותי מאחור, מעביר בי צמרמורות. יד אחת
שלך ציירה ציור באוויר של האות המדוברת ואני כיווצתי את עיניי
על מנת לראות יותר טוב.
"אתה יודע הכל", צחקקתי לעצמי והתענגתי על מגע ידיך.
התהלכנו לנו על חוף הים, הרוח הייתה קרירה ואני רעדתי, הרגשנו
שהחורף מתקרב ואתה חיבקת אותי חזק, להגן עליי.
תחושות חמימות של בטחון התפשטו על גופי.
"אתה תמיד תגן עליי?"
"לא רק מהקור, נסיכה שלי, מכל דבר שאי פעם ינסה לפגוע בך, אני
לא אתן לזה לקרות."
עצרתי אותך בפתאומיות ואתה, קצת לא מבין מה קורה, הסתכלת עליי
בחיוך ערמומי.
"אתה יודע מה אני אוהבת בך?" שאלתי.
"מה?" קרבת אותי אליך, מעביר אצבעות בטוחות על גבי.
"אני אוהבת את השפתיים המלטפות שעוטפות אותי וגורמות לי לשכוח
מהעולם,
ואת המילים החכמות שלך על כל נושא אפשרי...
את העובדה שאת מקשיב לכל השטויות שלי עם סבלנות ותמיד יודע מה
לומר,
את העיניים הכחולות שלך שמביטות בי בסקרנות ואהבה וגורמות לי
למבוכה,
את הידיים שלך שמחבקות אותי וגורמות לי להרגיש בטחון
את ה-"
הצמדת אצבע לשפתיי כדי להשתיק אותי.
"את יודעת מה אני אוהב?" שאלת.
"מה?" חייכתי לעצמי על ההרצאה שהרגע אמרתי לך.
"אותך", חייכת חיוך שהוא רק שלי, חיוך שאני כל כך אוהבת.
התקרבנו זה אל זו, שפתינו נצמדו אל נשיקה שנוצרה רק עבורנו.
העולם עצר והיינו רק אתה ואני, מתנשקים נשיקה אינטימית, מלאת
אהבה ותשוקה.
לאחר מספר דקות התנתקנו זה מזו באי רצון והמשכנו להתהלך על
החוף, מדברים על נושאים ברומו של עולם ועל דברים פילוסופיים,
כשלפתע, מעל ראשנו נפל כוכב.
"תביעי משאלה", לחשת.
"הבעתי, ביקשתי שנשאר תמיד- "
"-תמיד ביחד" אמרת יחד איתי.
"אנחנו ממש כמו דמויות בסרט אהבה קיטשי, מה יהיה?" חייכתי
וחיבקתי אותך חזק, לא רוצה לעולם להרפות ומרגישה שגם אתה מרגיש
אותו דבר.

-------------------------------------------------------------------------------------
רעם חזק החזיר אותי אל המציאות, אל האינטימיות שהיא רק שלנו.
"אהבה כמו שלנו קשה למצוא בימינו", אמרת, הנחת את ראשך על
חזי.
"כן, זו אהבה ישנה כזאת. אני אומרת לך היינו צריכים להיוולד
בתקופה אחרת." ליטפתי את ראשך ברכות.
"אני מוכן להעניק לך את החיים שלי מבלי לקבל תמורה מלבד זה
שתהיי איתי, שתאהבי חזרה."
"את לא צריך להעניק לי כלום, אתה איתי וזה כל מה שאני רוצה."
וכך נמשכה השיחה אל תוך הלילה ונשמותינו התמזגו זו אל תוך זו
במסע של מילים, אינטימיות ותשוקה.
והגשם, שאני כה אוהבת, ירד עלינו בברכה, משקה את אהבתנו וגורם
לנו לפרוח.