|
רצית לך שיר
שורה לחן ופזמון
רצית נוף הרים
חוף ים ונדנדת פעמון.
ביקשת שיר עם תווים ושורות
מילים שיעמדו בשורה מסודרות
ראית אולי תזמורת אולי מקהלות
ובסוף כל שורה ים של דמעות.
אמרת מילים מאירות פנים
דרשת שהלחן יהיה חופשי מתווים
תיארת את הכל בתכלת וזהב
ציירת במכחול חלום על בד.
חלמת על טוב נעים כל הזמן
חלמת שאפשר להיות תמיד מוכן
חלמת שיש לך עולם ומלואו
חלמת שאת לבד והוא לבדו.
חשבת שאת הבוחרת הבלעדית
חשבת שהכול ברור והכל ראית
חשבת שתושיטי יד ותגעי במציאות
חשבת שלך הכוח לשקול כל כמות.
ואז ראית שאת כמו כולם חוטפת
נוכחת לראות שאת בחיים נוגסת
לעיתים יכולה את ללעוס ולבלוע
לפעמים בעצבות לבדך לשקוע. |
|
|
שוב פעם איזה
זוג אידיוטים
(אחד - השניצל -
הוא קרא לעצמו,
והשני משהו
פופק?) חושבים
שאם הם ישלחו את
אותו הסלוגן
מאתיים פעם אני
אאשר אותו. מה
אני פרייר?
דווקא לא
אישרתי. פרנציפ.
אפילו שחלקם היו
ממש בסדר.
זה שמאשר את
הסלוגנים לא
נכנע לאיומי
מציפים, מתעלם
מחמישים מטר של
דפי פקס טרמיים
משובחים שהלכו
לעולמם על פארש
ומשיב מלחמה
השערה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.