לאחר שטעמה מעט מחיי הזוהר, יכולה היא לשוב אל אפרורית היום.
העבודות לאוניברסיטה מתדפקות על הדלת בדיוק כמו ציפורה שחזרה
מן הטיול, צמאה למנת מזון החתולים שלה. ישיבות ממושכות מול
המחשב הנייד, מקלידה ביד אחת ומאפרת בשנייה. אור עמום של מנורת
שולחן מתערטל בעשן הסמיך, והריח דביק.
אספרסו כפול מספק לה מנוחה אל מול החלון האפור הגדול, כמעט
מרפסת. גלויה תל-אביבית משתקפת מבעד, מתחנחנת. מתרפסת.
מקלחות מתוקות ומהירות באותו אמבט מתקלף ומלוח. מדיפה ריח בושם
ומסתבנת ביסודיות. לא שוכחת לנקות טוב טוב, גם מאחורי
האוזניים.
שוב היא פרודוקטיבית. קוראת ניטשה וגוגול מבלי שתנדודנה
המחשבות. המספר במשקפיים במגמת עלייה, והספרייה האינסופית
משוויצה בצעצועים חדשים של קפקא.
שוב היא חוקרת, סקרנית. מקטרת בחיבה גלויה על כדורי השיער
שמחביאה לה ציפורה, אוספת אותם מרחבי הבית ומבטיחה לעצמה מידי
יום שתפסיק לעשן.
לאחר תשעה חודשים בחיי הזוהר, נזכרה כמה התגעגעה אל אפרורית
היום.
תוך התכרבלות לילית בחיקה של ציפורה, היא נרדמת בשלווה
על-טבעית, לא אנושית - בהתחשב בתשעת החודשים האחרונים.

ואף תינוק לא בכה עוד.