|
עוד הגשם שולה נשימות
אחרונות
ועננים מתרסקים בצעקה,
אתה ידעת
להביט
אל האור המסתתר,
לכרוע
אל שערותיי הרטובות
במין התרפקות זולגת
ללטף צלקות.
הפנטזיה שלנו
היא המציאות,
היא בראשית ואחרית,
האפור בין הסערות
צלילים נוגעים לא נוגעים
בעמקי
טעמים וריחות
ללא גבולות.
ואני מעפילה אל הפעפוע החם
מגופך
חוקרת בשפתיי
נהרות. |
|
|
א: שלום.
ב: שלום.
א: אתה יודע
שאנחנו בעצם לא
קיימים ואנחנו
רק חלק מסלוגן
מטופש.
ב: נכון.
א: וזה לא מפריע
לך?
ב: אם אני לא
קיים, למה שזה
יפריע לי?
א: נקודה טובה.
ב: ברור שזו
נקודה טובה.
אחרת לא היו
רושמים שאני
אומר אותה.
א: רגע, אתה
מרמז על כך שאני
מקבל את כל
המשפטים
המטומטים, ואתה
את כל
הטובים?!?!
ב: כן.
שמואל
איציקוביץ' יוצר
דיאלוגים
עמוקים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.