עוד הגשם שולה נשימות
אחרונות
ועננים מתרסקים בצעקה,
אתה ידעת
להביט
אל האור המסתתר,
לכרוע
אל שערותיי הרטובות
במין התרפקות זולגת
ללטף צלקות.
הפנטזיה שלנו
היא המציאות,
היא בראשית ואחרית,
האפור בין הסערות
צלילים נוגעים לא נוגעים
בעמקי
טעמים וריחות
ללא גבולות.
ואני מעפילה אל הפעפוע החם
מגופך
חוקרת בשפתיי
נהרות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.