תותי מסינה / אני, הרעה |
ממקום למקום בתוך הנשמה,
לא מוצאת מרגוע ושלווה.
בכל פינה, אני, מחכה לי, רעה,
מטיחה לי בפנים, את הכל,
את הכישלונות המפוארים,
את ההרס העצמי המתולע,
את השנאה המבחילה
את כל הגברים, שאמרו "אוהב" והלכו,
את החידלון השחור, שעומד שם, בפינה
משייף ציפורניו ושורק בהנאה,
מחכה לי, שאבוא, חפוית ראש, נכנעת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|