שואל שאלות. מחליט החלטות. מבצע בחירות. ככה החיים צריכים
להיות לא? בן 21, לא מאונן כמעט, כתובת האימייל שלי ע"ש מושא
הערצתי - זה די אובססיבי לא?
אני כבר לא יודע עליה כלום. אני מרגיש אבוד. אני מרחם על עצמי,
אני פאתטי וכל מה שאני רוצה לעשות זה להרוס את עצמי. ואותה.
אין לי מושג כבר איך היא נראית, איפה היא נמצאת, עם מי מבלה,
עם מי במיטה, מה היא עושה. ואני לא יכול להפסיק לחשוב, לדמיין,
להמציא חיים שאין.
מחשבות מתרוצצות בראש, לא נותנות מנוחה, לא יכול לישון, כבר 4
לילות ברציפות. מאז שראיתי אותה. אני חושב ששנתיים לא נתקלתי
בה. עברתי עם המכונית מתחת לביתה, ממש במקרה, מאז אני לא עוצם
עין.
כ"כ הרבה רעש רעש רעש רעש יש בראש. הוא כואב. הוא צורח. הוא
רוצה לנוח. לא יכול! רוצה לחתוך, רוצה להקיא, רוצה לשכוח, רוצה
מנוח, רוצה להתבגר, להתגבר, לחיות!!!
אני כועס ולא מבין על מה. אני בוכה בלי שום סיבה. אני בדיכאון
וזה נורא. ולה בטח אין מושג... היא שכחה, היא לא יודעת

עם מי היא הסתבכה...

ההרס העצמי, זה שממכר, שגורם לך בסופו של יום להרגיש טוב יותר.
אני רוצה אותו, אני נמשך אליו, היא, היא מחלת הנפש שלי. היא
הגורם להכל. אני רוצה שהיא תעלם, שלא תהיה יותר. אולי יהיה קצת
שקט והראש לא כל כך יכאב והנפש תחלים ולא תהיה פצועה כמו
עכשיו. המעגל ישבר החיים ימשכו וניצור מעגל חדש, חזק, בריא
יותר.