|
עיניים גדולות ותועות
מצויירות ביד אמן
ריסים שחורים ארוכים ומעוגלים
ופה קטן.
מחלון של חנות ישנה
את נשקפת אליי
בובת חרסינה קטנה
שיערך הצהוב
אפור מאבק
ואני בוהה ותוהה
מי פה הבובה
את או אני.
כי שתינו עיוורות מאחורי העיניים
ושתינו חסרות יכולת תנועה
ושתינו שותקות
לא משנה כמה מילים קולחות לי מהפה.
שתינו שבירות וחלושות נורא
את כי ככה נוצרת
ואני...
למה?
יום אחד אני והבובה
נצא למרוד בכל זה
ואולי אנו עושות זאת
כבר עכשיו
נפשוט את שמלות המלמלה
והאדישות
ונצא להלחם
על העולם שאנו רוצות.
אולי נצליח, אולי יש סיכויי
אולי נלמד משהו
אולי ניגע במישהו
אם נבחר לנסות.
אם נכשל
את ואניי
נתנפץ לאלפי רסיסי חרסינה.
אז גשם שוטף
ימחה את תווי הפנים
שלך
ואני אפילו שיהיו לי פנים
אני אשאר
שלמה-שבורה. |
|
|
אל תהיה נקבת
הקרנף.
את נזלתך בהנאה
שאף. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.