בחלומי, בזיכרוני,
לנצח תהיה הילד שלי - יפה ועצוב.
קשה, סגור וכאוב.
עיניך כמו עולמות שלמים ומתמשכים
המתפרסים לפני
אפשר לטבוע בתוכם
והקול החכם.
ילד, אתה רק ילד וגם אני ילדה
והעולם, הוא לא לנצח, רק הזיכרון.
וכשהופכים בזיכרון ומסתכלים על המציאות - רואים את העיוות
איך כל היפה - נהרס
וכל הנעורים - נשאבו
רק הדמעות כלואות בפנים
וכל נהר הכאב לא יוכל לשטוף ולרפא את הפצעים
שעוד יפערו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.