כתובית:
לאחר רעידת האדמה, מגיעות רעידות נוספות באזורי הרעש המרכזי,
הרעידות הרסניות אך מחזירות את הקרקע למקומה ולסדרה. רעידות
אלו הן האפטר-שוק.



סצנה 1
פנים, לילה, בית חולים.

אמא יושבת בחדר המתנה בבית חולים צבע עורה בהיר ושערה כהה.
מתופפת עם אצבעותיה על הכיסא. שפתיה נשוכות בפיה.
מוניטור של בית חולים על כל המסך מצפצף ומראה קו חיים, הסאונד
הוא מהחדשות של קול ישראל (יש שלושה צפצופים ואז אחד ארוך ואז
"הרי החדשות מקול ישראל..."), כשמגיע הצפצוף הארוך הקו נהיה
ישר. חוזרים לאמא, מתרחקים ממנה לאט עד שרואים דלת מצד ימין
ממנה יוצאים שני רופאים שמתקרבים לאמא, אומרים לה משהו והיא
מתמוטטת.

-כתוביות-

החדשות ממשיכות גם בזמן הכתוביות

קריין:
מספר ההרוגים בפיגוע שארע אחר הצהריים עלה לשלושה, כל הנפגעים
חיילים.
אף ארגון עוד לא לקח על עצמו את האחריות לפיגוע אך כנראה מדובר
בפת"ח
ראש הממשלה כינס מסיבת עיתונאים בנושא, הוא אמר שמדינת ישראל
לא תשתוק ולא תעביר על סדר היום את הפיגועים, ותנקום.

סצנה 2
פנים, לילה, חדר של גל.

גל יושב על מיטתו. בוהה בקיר. משפשף את עיניו בחוזקה.
קם מהמיטה ועובר לשולחן הכתיבה שלו. לוקח דף ועט וכותב את
המילה "תבכה", על כל הדף.
והוא אינו מצליח לבכות.
המצלמה עולה ממנו לתמונה של כל המשפחה, שמעל שולחנו.

סצנה 3
פנים, לילה, סלון.

בתחילת הסצנה הרדיו ממשיך קצת עד "ותנקום." והאמא מכבה את
הרדיו. פניה דומעות ואדומות.


סצנה 4
פנים, יום, חדר של גל.

גל מתעורר, ראש על שולחן הכתיבה על הדף, חלק מהמילים עברו
ללחיו.
הוא התעורר מהשמע צעקות מלמטה.

אמא צועקת מרחוק:
מה באתם לפה, תעופו לי מהבית, אני לא הולכת לשבת פה איתכם
שבעה ימים ולשמוע אתכם מדברים על בעלי, אתם לא הכרתם את בעלי
ואם לא אכפת לכם אז תלכו עכשיו. ותעיפו את הרב המחורבן הזה
מפה
תעופו, תעופו, די!

גל מתארגן, ויורד למטה.

סצנה 5
פנים, יום, סלון.

הבית מלוכלך משאריות השבעה. האמא מכניסה קלטת של סרטים
משפחתיים לוידאו (כתוב עליה "משפחת לוי 2") יושבת מול
הטלויזיה, גל יורד למטה ומתיישב לידה.
בוידאו רואים את האבא והילד משחקים קלפים והילד מנצח, קם
ומתחיל לרוץ בשמחה למצלמה.

גל:
בוקר טוב.

אמא מחייכת חצי חיוך פניה מלוכלכות מאיפור מרוח:
בוקר טוב גלצ'וק.

גל:
חשבתי שאמרת שאת אוהבת מסיבות.

אמא מנקה לגל את הפנים:
מה נעשה עכשיו? לאן הולכים מכאן?

גל:
קודם את צריכה לישון קצת, לא ישנת בכלל מאז.
יאללה, בואי.

גל מכבה את הסרטים הביתיים, ועוזר לאמו לעלות לחדר השינה.

סצנה 6
פנים, יום, חדר שינה.

חדר השינה די קטן: מיטה בצד אחד, שולחן עם מראה בצד שני, וארון
במרכז.
גל מכסה את אמו. מתכוון לצאת אך מתחרט בשנייה האחרונה ובמקום
הולך לארון הבגדים.
הוא מוציא את המדים הישנים של אביו, ולובש אותם.
הוא נעמד מול הראי, שבצדו תלויה תמונה של אביו עם המדים ומסדר
את כובעו.
הוא מוריד את הכובע ומתחיל לפתוח את החולצה.

סצנה 6+
יום פנים חדר של גל, חוץ בית מורן

גל מסתכל בחדרו מחוץ לחלונו, רואה את מורן יורדת במדרגות ביתה
עם תיק בית ספר עליה, מביטה לרגע אל גל, וגל נכנס חזרה עם
ראשו.
גל מוציא אלבום מהמגרה בחדר שלו, הוא פותח אותו, בתחילה יש
תמונות של האבא והאמא, והוא מעביר אותם מהר. הוא מגיע אל תמונה
שלו ושל מורן יושבים בתחנת אוטובוס, וכתוב למעלה "גל ומורן
2003".


סצנה 7
פנים, אחר הצהריים, סלון.

גל יושב מול טלויזיה הכבויה.
האמא יורדת במדרגות

גל:
הבאתי סרט מהספרייה בשבילך.

אמא:
אתה יודע כמה זמן לא ראיתי סרט, אבא שלך שנא קולנוע.

גל:
בואי, מגיע לך קצת לנקות את הראש.

גל מוציא מהוידאו קלטת של סרטים ביתיים (כתוב עליה "משפחת לוי
11"), ומניח אותה על ערמה של קלטות ביתיות (עבר הרבה זמן). ושם
במקום את הסרט.
הם יושבים מול המסך ולא רואים מה יש. האמא שמה על הילד את
הראש.

אמא נאנחת:
מחר צריך לחזור לשגרה,
אני למשרד ואתה לבית הספר, עבר כבר המון זמן.
אני לא רוצה שתפסיד חומר.

גל:
את בטוחה, את חושבת שאת מסוגלת.
אולי נשאר עוד קצת? יש לך יום הולדת מחר.
-שתיקה-
אני אביא עוד סרטים.

אמא בגיחוך:
אל תדאג לי, חייבים לחזור לשגרה.
מתגעגעים אלי כבר במשרד, כל העסקאות שעזבתי.

גל:
טוב, מחר.
-נאנח-
מחר.

סצנה 8
פנים, מסדרון בית הספר, יום.

גל הולך עם ראש שמוט במרכז המסדרון הארוך, מסביבו תלמידים רבים
בצידי המסדרון, מסיתים את ראשם ממנו מבושה. ואנו רואים אותם
מהבהבים (מופיעים ונעלמים, שוט כפול). ומתוכם מצד ימין יוצאת
מורן (צבע עורה בהיר, שערה כהה) ונעמדת במסלולו, כל התלמידים
נעלמים אחרי הבהוב ורק היא נשארת, הוא נעצר מולה, פרצופו עצבני
וחסר מנוחה.

מורן:
היי, אני רואה שחזרת.

גל:
כן, חזרתי.

מורן:
איך המצב בבית, אתם מסתדרים?
איך אמא שלך?

גל מנסה להתקדם אך היא ממשיכה לשאול:
בסדר.

מורן:
אני דואגת לך.
אני מצטערת על מה שקרה.


גל מתחמק ממנה:
גם אני, אני מאחר לשיעור.


רואים את גל ממשיך במסדרון ואת מורן מסתכלת בשעונה וממשיכה
בדרכה בעצב.

סצנה 9
פנים, יום, חנות מתנות.

גל מחפש מתנה לאמו, הוא עובר על כל המדף, פוסח על כוסות "אמא
הטובה בעולם" עד שמוצא נר, I LOVE YOU. ולוקח אותו.

סצנה 10
פנים, לילה, בית.

אמא נכנסת לבית ובשולחן הסלון עומד הנר דולק, היא מחייכת.
גל יורד אליה, והיא מחבקת אותו, עיניה עצומות, עיניו עצומות
ואז הוא פותח אותן ומסתכל אל מתחת למצלמה.

סצנה 11
חדר גל, לילה.
חלום, בד שחור.

גל מתכונן לשינה ונשכב לישון מחייך.
גב של מישהי עם שיער שחור פזור ושמלה לבנה. רוקדת עם עצמה, לא
רואים את פרצופה. היא מתחילה מצד אחד של הפריים ויוצאת מהצד
השני.

סצנה 12
פנים, יום, חדר של גל, סלון, חדר שינה, מטבח.

גל חוזר מבית הספר, מוריד את תיקו. מחפש את אימו ולא מוצא
אותה.
לכן הוא מתכנן להפתיע אותה עם ארוחת ערב, הוא משקיע ומכין הכל,
עורך את השולחן, שם נרות. ומחכה שאמו תגיע הביתה.
אמו פותחת את הדלת צוחקת, מחזיקה את ידו של אדם זר ועולה איתו
למעלה, מבלי להתייחס כלל לגל שעומד ליד השולחן הערוך.
גל מכבה את הנרות ובורח.
על השולחן בסלון רואים את הנר שקנה לה מאוכל.

סצנה 13
חוץ, לילה, רחוב.

גל יוצא מהבית ומתחיל לברוח. הוא רץ רחוק ומהר, וקר בחוץ, עד
שהוא מועד בגן שעשועים ונופל. הרוח מזיזה את הנדנדות.

סצנה 14
פנים, לילה, בית חולים.

אמא יושבת ליד גל שבמיטת חולים עם חבישה בראשו.
גל פותח עיניים.
אמא:
התעוררת?

גל:
נראה לי.

אמא מניחה יד על החזה:
עשית לי התקף לב.

גל:
מתי שמת לב שאני לא בבית, שגמרת איתו?

אמא:
אני מצטערת גל, לא שמתי לב לזמן, לא ידעתי שחיכית לי -
ראיתי אחרי זה את הארוחה.
-שתיקה-
אני יצאתי קצת לבלות, הוא מהמשרד שלי.

גל:
למה עשית את זה?
חשבתי שטוב לנו שנינו, בלי אף אחד אחר.
רציתי שנישאר אני ואת לנצח.

אמא:
גל אתה צריך להבין, אתה הצלת אותי,
בלעדיך עדיין הייתי חיה מתה, הייתי זומבית.

גל:
את תעזבי אותי עכשיו?

אמא:
בחיים לא, אבל אתה חזק.
מה שאני דואגת זה שאתה תעזוב אותי.

גל:
איך אני יכול לעזוב אותך.

אמא:
אולי הגיע הזמן שתחשוב קצת על מה שקרה, שתתמודד עם זה שאיבדת
עכשיו אבא.
לא דברת עליו מאז. אתה רק פוגע בעצמך.
אתה חייב להתמודד עם החיים, המוות הוא חלק חשוב בהם.
אתה חייב ללכת לבית ספר, ולהביא חברים, חברות.
אתה חייב לחיות, בשבילי, בשביל אבא.

סוף הסצנה מבט על גל מסתובב על צידו במיטה מפנה גבו לאימו.

סצנה 15
לילה, פנים, סלון.

גל יושב בסלון עדיין עם תחבושות על ראשו, דפיקה בדלת, ואז
פתיחה. מורן נכנסת ומתיישבת על הספה בישיבה מזרחית עם הפנים
אליו. גל עם הפנים קדימה.

מורן:
יפה לך תפרים.

גל:
מה את עושה פה?

מורן:
אמרו בבית ספר שהיית בבית חולים -  מה קרה לך?
-שתיקה-
אולי זה בגלל המכה בראש אבל אתה מתנהג כאילו אתה לא זוכר אותי
בכלל.
היינו עד שנה שעברה ידידים הכי טובים.

גל:
כן, היינו.

מורן:
תמיד ישבנו בתחנת אוטובוס ליד הבית אחרי בית ספר.
תמיד אמרתי לך את מי אני אוהבת.

גל:
ואני אף פעם לא הייתי אומר לך.

מורן:
מעניין למה.

גל:
את רומזת משהו?

מורן:
זה ברור כל כך שאהבת אותי.

גל:
ואת תמיד אהבת את אור.

מורן:
יצאתי איתו בדיוק שבוע.
-שתיקה-
התגעגעתי אליך.

מורן נותנת לגל יד.
גל מסתובב אליה.

-שתיקה ארוכה-

תגיד אתה כועס?
על מה שקרה לאבא שלך.


גל:
כועס? לא חשבתי על זה.
-שתיקה ארוכה-
אני כועס, אני חושב.
אני כועס על אבא שלי, שנסע באוטובוס בדיוק אז, ועל אמא שלי
שנתנה לו ללכת,
ועל הערבים שהרגו אותו, ועל היהודים שהורגים אותם,
-שתיקה ארוכה-
ועל עצמי, אני הכי כועס על עצמי, שלא ביליתי איתו מספיק, שלא
התייחסתי אליו,
ששנאתי אותו וצעקתי עליו, שלא שתפתי אותו.
אני פספסתי אותו, והוא לא יחזור.
אני פספסתי אותו.

ואז גל מתחיל לבכות, מורן מחבקת אותו.

סצנה 16
חלום, מסך שחור.

אותה אחת רוקדת בחושך, וגל מצטרף אליה.
הם עושים סיבוב ואז רואים שזו מורן. והם ממשיכים לרקוד. עליהם
הכתוביות עולות.