עומדת עם ידיים פרושות לצדדים
על גג הבניין של השכנים...
עוצמת את עיניי ממש בחוזקה
בתקווה ששוב אוכל לדמיין בבירור אותך!
אך בדמיוני דמותך קצת מטושטשת,
ומרוב מאמצים אני כבר מתעייפת,
מתעייפת מהחוזק של רגשותיי כלפיך,
מתעייפת מהגעגועים שלי לשפתיך.
מרגישה את הרוח מתנופפת בשיערי,
וזה עוזר לי לחשוב יותר נקי,
מדמיינת את שיערך השופע,
למרות שאצלך אחת הבעיות זה שדווקא אתה תמיד קובע!
זה בעצם מה שאצלנו התקלקל
שאני רציתי חופש,
ואתה היית אלים ומקלל,
אז כנראה שאנחנו לא צריכים להיות יחד
ושנחיה לבד, בנפרד, לנצח, כן לעד.